Jan Tarnovsky

הסטודנטים התאספו לתפילה בכנסית הדומיניקנים. המועצה שלחה את שמשי העיר ועובדיה להשתתף בהגנת הרובע היהודי, אולם רבים מהם סרבו למלא הוראה זו. בגמר התפילה יצאו הסטודנטים בראש אספסוף של שוליות בעלי־מלאכה ובני דלת־העם, לעבר הרובע היהודי. הם הצליחו לפרוץ פנימה והתנפלו בחימר. שפוכה על בתי היהודים. ראש העיר פקד לסגור את שערי החומה, כדי שתגבורת אספסוף מחוץ לעיר לא תוכל להצטרף לפורעים. אזרחי העיר גוייסו ומשלחת נשלחה לארכיהגמון הקתולי, יאן טרנובסקי, ולישועים, שיפעילו את מלוא השפעתם על הנוער להפסקת המהומות. בינתיים הגיעו טרנבסקי ופרשיו לשערי החומה הנעולים, ופתחום בכוח, דבר שאיפשר להמון מבחוץ להיכנס לתוך העיר ולהגדיל את שורות הפורעים. פתיחת השערים בכוח, גרמה לסכסוך בין המפקד טרנבסקי לאנשי המועצה, וכתוצאה מכך עזבו האזרחים המזויינים את עמדותיהם. הפורעים נערכו להתקפה חדשה. טרנבסקי פקד על חייליו להבוט בהמון והפעיל גם תותח כדי לפזרו, אולם כל מאמציו להשתלט על המצב לא הועילו. הפרעות נמשכו עד רדת היום ותוצאותיהם — הרס מוחלט של הרובע היהודי, שוד הכסף, משכונות ותכשיטים. "הרגו ושחטו יותר ממאה נפשות באף ובחימה, לומדים מופלגים, אנשי שם המה מופלגים עשירים ומנהיגים, היו לנו למחסה ביום זעם, וגזלו כמה מאות אלפים כספם וזהבם במהומה וגם נהרגו אלופים דיינים" 16). באותו יום נהרגו 129 יהודים, ביניהם רבנים, פרנסים ותלמידי־ חכמים, כגון: הגאון שמשון בן בצלאל 17), ראשי הישיבות: מנחם בן יצחק 18), אליעזר בן אשר 19), יצחק בן שמואל 20), משה בן חיים 21), אהרן יחי ...