Karo

המקור היחידי שאפשר לשאוב ידיעות על תולדות בית־העלמין הישן בלבוב הוא ספרו של ג. סוחסטאבר ״מצבות קודש״, חוברות שהופיעו בלבוב בשנות 1860, 1863, 1865, 1869, ואין בהן גישה מדעית, בלי לדעת כיצד לגשת למחקר מדעי מקורי העתיק סוחסטאבר את הנוסח של המצבות השונות, בשילוב מעש*ות, דרשות והספדים. ספרו הוא מעשה־חובב, כיהודי מלבוב אשר עברה וזכרון גדולי־הדור של עיר מולדתו קרובים ללבו. לצערנו הרב לא תמיד אפשר לסמוך עליו, כי ד הדמיון הטובה עליו הוסיף, החסיר ושיבש דברים מבלי לדעת ולהרגיש שזו היא שגיאה וסילוף. אע״פ שלא ידע מחקר היסטורי עשה סוחסטאבר עבודה עצומה וחשובה מאד. בובר, קרו, בלבן וראובן מרגליות, כולם מצביעים על שגיאותיו וסילופיו, על ליקויים בעבודתו — ובכל זאת כולם מסתמכים עליו. עם כל שגיא״תיו, הוא המקור היחידי שנשאר לנו לפליטה, המכיל יד־־עות על בית־העלמין העתיק בלבוב. בובר מוסר בהקדמתו לספרו "אנשי שם" שהוא מקדיש את כל ההכנסה של הספר להקמת ועדה מיוחדת שתטפל בהעתקת נוסחאות של מצבות בית־העלמין העתיק. ועד הקהילה בלבוב החליט לא פעם להוציא לפועל את רעיונו של שלמה בובר ואף קבע תקציב מיוחד לצורך זה, אך הדבר לא הצליח. באחרונה החליטה ה״יודנראט" בלבוב, בינואר 1942, לטפל בהעתקת המצבות, מפני שהגרמנים כבר התחילו בהריסת בית־העלמין. הוקמה ועדה משותפת מבין נציגי המחלקה לעניבי־דת והמחלקה לעניני־ תרבות, שהתחילה לטפל בפעולה בכל הרצינות. העבודה נמשכה לסירוגין עד האקציה הגדולה המפורסמת של אוגוסט 1942. בסתיו 1942 התחילו הגרמנים להרוס את בית־העלמין בדיקנותם הידועה, חלק מהמצבות הובא למחנה הריכוז ברחוב יאנבסקה וחלקן לרחוב קאדצקא, לבית־הספר של הקאדטים לשעבר. בשני המקומות רצפו אסירים יהודים, הנדונים למות ...