203 תולדות יהודי לבוכ 204 ראשי הקהל הלא השלימו עם ההגבלות ועשו כל מאמץ להניע את השלטונות להקל את תנאי הכניסה והדיור בעיר. בראש הקהלה, שנציגיה נבחרו ע״י משלמי מס־הנרות. עמד תומכיו של חוכר מס־ הנרות. בידו רוכז מתן התעודות למשלמי־המס והוא שקבע גם את המועמדים לראשים ופרנסים. בידיו היתה גם אפשרות לתת תעודות מזוייפות ולהכריע בהוצאות הבחירות שעפ״י רוב המועמדים בהן — החוכרים עצמם. אמנם, לאחר כל בחירה קבלו השלטונות ערעורים מצד מתנגדי החוכרים, אך הערעורים נשארו ללא תוצאה. עד 1817 עמדו בראש הקהלה הפרנסים יואל רפפורט, ליבר, רוזנטל. מתנגדיהם היו ליב בלבן, קלמן ברגר ומספר חברי הקהלה הגישו תלונות, שבצאתם את הקהלה, לפני הבחירות החדשות, לקחו מכספי המסים של קופת הקהלה והשתמשו בהם לצרכיהם הם ושהקהלה נשארה חייבת את הסכומים לאוצר המלוכה 10 ג).

האשמות אל ונתנו אפשרות להוכרי־הזמסים להעביר את מועמדיהם בנקל. בשנת 1817 נבחרו כפרנסי־הקהלה יוסף פינלש, גרשון קירצר, היים בלומנגרטן, ברל שנפלד וחיים יהושע גלאנץ, מהם היו 4 שותפים של חוכרי מס־הנרות. קבוצת סוחרים ידועים בראשותם של יוסף באראך 1נ), שמלקס, ואלדברג, גולדנבלום, אהלנברג, יואל רפפורט וליב מנדרוחוביץ היתה נגד הנבחרים והעמידה רשימה נגדית שבה היו הירש רקטור, אבל פישלר, נתן סוקאל, אהרן חיים רפפורט אביו של שי״ר, שהיה שנים מספר שמאי מטעם השלטונות, ומשה ואג. בתכסיסי זיופים ותעלולי החוכרים נכשלה הרשימה זו. אולם, קבוצת הסוחרים לא השלימה עם המצב והגישה לגוברניון ערעור שבו הדגישה שהמועמדים הרשמיים הם אנשים מושחתים, מלשינים ומחוסרי־ השכלה. בכתב־הערעור ציינו, שיוסף פינלש, העומד בראש הרשימה אסף בשנת 1806 13.000 גילדין כביכול, לשם יסוד מושבה חקלאית יהודית ולא מסר את הכסף לקהלה ונפתחה נגדו חקירה פלילית? גרשון קורצר, הוא אדם חסר־מצפון, חצוף ומלשין ידוע שהיה כלוא בשנת 1810 בבית־הסוהר והוא שיתפם של חוכרי־ המס? חיים בלומנגרטן מוזג ותיק מחוסר כל השכלה? ברל שנפלד ידוע כמלווה בריבית קצוצה. על יסוד הערעור נתן הגוברניון הוראה לערוך בחירות חדשות שנתקיימו במרס 1818, אולם גם אז לא חל שינוי בתוצאות, שוב נבחרו תומכי החוכרים ברוב מכריע ואנשי האופוזיציה נכשלו לחלוטין 11).

למרות שנאת האוכלוסיה לחוכרים, שבשנת 1808 ביקשו, מפחד נקמה ומעשה־תגמול, להרשות להם לגור מחוץ לרובע היהודי, רבה השפעתם על עניני הקהלה, בתמיכת השלטונות: ועד המהפכה של 1848 הם השתלטו על חיי הקהלה. כמה גברה השנאה לחוכרים תעיד העובדה שהשלטונית הוכרחו בשנת 1808 לתת להם רשות־ישיבה מחוץ לרובע היהודי, בהיותם שם תמיד בסכנת־נפשות. הסמכויות והיקף הפעולות של הקהלה נשארו ללא שינויים. פרט להגדלת מס־הנרות: בשנת 1800 ב־50%, ובשנת 1806 ע״י תוספת. מס־הבשר הועלה ב־50%: בשנת 1802 היה מחיר ליטרה (1 ק״ג) בשר כשר 19 קרייצר, בערי־השדה 12 קרייצר? בשר־ טריפה עלה בלבוב \ר קרייצר, ובערי־השדה 5—7 קרייצר. הצרכן־היהודי שילם, מלבד מחיר הבשר ומס הבשר, גם הוצאות ורווחים לחוכרי־המס. מלבד המסים הכלליים שילמו היהודים מס־ נשואין, מס־סבילות, מס־בשר־כשר, מס־נרות, מס" מנינים, מס בנין בתי־כנסת והקמת בתי־קברות. שיטת המסים היתה מבוססת על מס־אישי (קלא־ סענשטייער) שנכללו בו: א) מס מייחד על בית וקרקע, ב) מס ראש־משפחה, ג) מס גולגולת, והיתה נתונה לשינויים. בשנת 1802 שילמו היהודים 112.000 פלורין, שחולק לפי המשפחות והרכוש, בשנת 1804 הטילו מס של 5 פלורין על כל ראש־משפחה בסכום כולל ולא אישי. בשנת 1806 באה תוספת של 30 קרייצר לכל גולדון של המס. אולם בשנת 1824 — לפי צו (דקרט) מה־20 ביולי 1824 — שמו על יהודי גליציה מס בסכום כולל של 836.000 פלורין, מלבד מס ההכנסה.

חו ץ מגבי ת המסי ם הית ה מוטל ת ע ל הקהל ה הדאג ה לקיו ם מוסדו ת הצדקה . ביחו ד החמיר ו תקנו ת השלטונו ת בעניני ם סאניטריים . בהשגח ת מפקחי ם יהודי ם עבד ו 18 אסירי ם בעבודו ת ניקו י ביוב ע היהוד י במשכור ת ש ל 6 גולדי ן לחוד ש כ ל אחד . בגל ל התפשטו ת מחלו ת ברוב ע היהודי , הטיל ו השלטונו ת הסאניטריי ם ע ל הקהל ה קנסו ת גדולי ם במקרי ם ש ל הזנח ת הנקיו ן ברחובות . הח ל משנ ת 1801 קיימ ה הקהל ה בית־חולי ם יהודי , שעבד ו ב ו רופא , שנ י חירורגים , מילד ת ומספ ר חובשים . בית־החילי ם החזי ק ג ם 2 בתי־מרחצאו ת שנמסר ו בחכירה . הנהל ת בית־החולי ם נתמנת ה ע״ י הקהל ה ותקצי ב ההוצאו ת כוס ה מדמי־הכיר ה ש ל בתי "