213 ד״ר נ. מ. גלכר 214 התזכיר הצביע על העובדה, שבתלבושת המסורתית חוסכים גם מטבע־חוץ. למעשה, לא הביאו השלטונות שינויים, אך בציבור היהודי עצמו גדל מספר המתלבשים בלבוש אירופאי. בהשפעת המשכילים על הנוער והשכבות האמידות. תהליך זה גרם גם למאבק קשה בציבור היהודי בלבוב, שרובו ראה בהשכלה סכנה ליהדות. בשנת 1826 התחילו השלטונות המרכזיים לדון גם בשאלת זכות־האזרחות של יהודי לבוב. ועד הסיים הגליצאי (״ווידזיאל קראיאווי״) בהרכב של 6 נציגי הסיים: א) של הכמורה, ב) בעלי־האחוזות, ג) האצילים (2 מכל מעמד) ונציג העיר לבוב, החליט בשנת 1828 להעניק זכודאזרחות ליהודים לפי סוגים אלה: א) סוחרים סיטונאים או בעלי־תעשיה, ב) סוחרים שהם חברים באגודת הסוחרים, ג) אומנים, ד) חירורגים ורופאים (ד״ר לרפואה), ה) בעלי־ מלאכה, שקיבלו זכות־אומנים, ו) יהודים שהצטיינו במעשים פטריוטיים ואנושיים או שפעלו לטובת המסחר, האומנות, התעשיה והמדע. הגוברניון נקט עמדה, שאין לקשור את שאלת רכישת אחוזות עם זכות האזרחות ויש להעניק זכות לרכוש אחוזות גם בלי זכות האזרחות. ועד הסיים התנגד בהחלט לעמדה זו. החלטת הקיסר היתד. להעניק רק במקרים בודדים את זכות־האזרחות ליהודים בגליציה, בלי קשר לענין הבעלות על אחוזות 19).