פרק י״ד: תנועת ההשכלה ראשית תנועת ההשכלה בלבוב. החוג הראשון בראשותו של שי״ר. המשכילים הראשונים ומלחמתם באדוקים ובחסידים. החרם בשנת 1816. יהודה־ליב מיז״ם המשכיל הקנאי. ראשית החסידות בלבוב. המשכילים ומדיניות השלטונות לגבי היהודים. התזכיר על שיפור מצב־היהודים ותגובת השלטונות. כידוע היו ברודי וטרבופול מרכזים לאוהדי ההשכלה, וכן היו משכילים שבאו מן השטחים החדשים מזאמושץ וכר. בלבוב היו קבוצות של משכילים מסוף המאה הי״ח, אולם השפעתם לא התפשטה מחוץ לחוגיהם, אלא בתחילת המאה הי״ט. היהודים האמידים עמדו בקשרים עם הפקידות הגרמנית, שהיו בה גם אנשים בעלי־השכלה, מורים ומלומדים. מתוך שלא ידעו פולנית נאלצו להתקרב אל היהודים, שהאידיש המדוברת בפיהם היתה מובנת להם במידה רבה. הפקידים נתנו שיעורים בגרמנית לבני משפחתם של היהודים שעמדו אתם בקשרים, וראו בכך שליחות נעלה בפעולתם להפצת השפה והתרבות הגרמנית.

בין מפיצי ההשכלה היו גם סוחרים יהודים שהיו מבקרים בירידים בגרמניה והם שהביאו אתם את הידיעות על ההשכלה הברלינית ולעתים הפיצו גם עלונים וספרי־השכלה. משכילים אלו הצטרפו בחוגים סגורים, בהם למדו וקראו ספרי־חול. בין מפיצי ההשכלה היו גם תלמידי האוניברסיטה ג)(בפקולטה למשפטים היו בין 320 תלמידים 4 יהודים). גם הרופאים היהודים ד״ר אהרן גוסמאן, ד״ר יעקבקארפפור ט (1772 — 1855) וחתנו קאשוביץ — רב היה חלקם בהפצת ההשכלה. לימודי־חול היו כבר נפוצים במשפחות הסוחרים האמידים, שעמדו בקשרים עם השלטונות. בין המשכילים הראשונים היו מלמדים, שלימדו את התנ״ך ע״פ "הביאור" של מנדלסזוהן יעוררו את תלמידיהם ללמוד חכמות ולשונות. אחד מהם, ר׳ בנימין צבי נאטקיש, היה מהלוחמים הראשונים נגד האדוקים בגלל עדותם והתנגדותם ללימודי־חול. בקבוצת צעירים, שהתאספו בבית קטן ברחוב בית־ החולים, מאחורי בית־העלמין, קרא לפניהם ספרים עבריים וגרמניים ולימדם דקדוק עברי, תנ״ך יג ם שפות זרות, וכך חינך דור־צעירים אוהדי השכלה. מחוג זה באה גם ההתעוררות למחקר מדעי ותולדות ישראל. לחוגו של נאטקיש, שהיה מורה בביתו של הרב

ר׳ יעקב אורנשטיין, הצטרפו יצחק ארטר (1791 — 1851), שגר בלבוב בשנות 1816 עד 1819 כמורה לשונות, מתמטיקה והיסטוריה? יהודה־ליב פאסטור, שלמה־יהודה רפפורט ויהודה־ליב מיזם בן משפחה מיוחסת בלבוב, שהוציאה מנהיגי־קהל וראשי־יהדות ברייסין (מיזם יסד חברה לתמיכת צעירים שרצו ללמוד בגימנסיה וכן תלמידי רפואה 2)? ר׳ מרדכי־ צבי יאליש (אביו של זכריה־ישעיה יאליש, 1814 — 1852, שעבר אח״כ למינסק והיה מעוזריו של ד״ר לילינטאל) למדען ואיש־מדע? חיים לרנר, יליד לביב, חברם של יצחק ארטר ומאיר הלוי לטריס, ידען בשפות לועזיות. אחרי החרם שהוטל על חוג־ידידיו, עזב את לבוב ועבר לירוסלב והיה שם מורה. כתב מאמרים ותרגם לעברית את השיר "דער טאוכער" של שילר. לחוג המשכילים השתייכו עוד א) בנו של דוד ברדח 3), אליהו (1793—1864), דודו של שי״ר, מחבר "שרשי הלשון העברית", "מעריך מערכות" ומתרגם המחזה האיטלקי "יצחק" (איסאקו) של מיטאסטאסיו. ב) שלמה בן חיים ברוך בריק, נולד בלבוב ב־7 במאי 1790, חי בגרמניה ובוינה ומת בלונדון ב־10 ביוני 1846, כתב סיפור על תולדות חייו "חקירת האמת", בו גם מחקר על מושג האמת (יצא לאור באלטונה בשנת 1838, ואח״כ בוינה, 1841). ספרו השני, "חזיוני ליל״, הוציא לאור בנו יצחק לוי בריק בוינה (1873).

ג) יוסף טארלר (טרלא, 1794 — 1854), יליד גולגורי, מיוחס ולמדן ידוע, נשא לאשה את בת הרב בוילקי אוצ׳י 3 א) ע״י פשמישל, התעשר, נתפקד ושנא את הרבנים והחסידים, וביחוד יצא נגד הרב מבלז, צבי אלימלך מדיונוב והיה כותב בעקיצות חריפות עד שהוכרח לעזוב את בית־חותנו ועבר לבובה, כמורה פרטי. בשל זיוף־שטרות הסתבך בפלילים עם אציל פולני והיה צפוי לעונש חמור, אך התביעה בוטלה בתנאי שימיר את דתו. אז המיר טרלא את דתו, יחד עם אשתו ובניו ונתמנה כצנזור ראשון לספרים עבריים מדפוסי־גליציה. בתפקידו כצנזור נקם נקמתו