219 תולדות יהודי לכוב 220 נועם היוצאים מפיו הקדיש, ויהי כהתימו לדרוש בקול דממה דקה (כי הכעס, היגון והבושת אשר סערו בנפשו נחרו גם את גרונו הטהור) הרים הקרייז־ קאמיסאר דארנפעלד את קולו ודרש את הדרשה ההיא בפעם שנית בקול רם, ואוזן אשר לא שמעה בראשונה מפי כבוד רבנו הגאון, שמעה שנית באר היטב מפי האדון דארנפעלד. "זאת היתה בבית־הכנסת הגדול שבחוץ־לעיר ובשתי בתי־הכנסת אשר בתוך־העיר דרשו הרבנים והמגידים ג״כ הדרשה ההיא ומימינם מתרגמים היודעים לשון דייטשמריש (כי כבוד המגידים לא יכונו לדבר כן) מרביתם החרדים על דברי סכלות חלו ורגזו אך שמו יד לפה ונצרו דל שפתם, כי נפל פחד פקוחי עין עליהם אבל בסתר אהלם קללו וחרפו את הפושעים אשר נקמו נקם והשיבו גמול לכבוד רבנו הצדיק השונא את החכמה ודורשיה ושמיה לחרפה ולגדיפה בתוך קהל ועדה ומקצתם החוטאים בנפשותם היודעת, ואשר בעוונותם צרעת התבונה זרחה במצחם ויבינו במקרא — שמחו לאיד ויקראו עליו המקרא: כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרימים קלון, ע״כ דברי הכותב ההוא" 7 ).
מובן, שמקרים אלה החריפו את ההתנגדות לגבי המשכילים, כי האדוקים והרב אורנשטיין בראשם שמרו עברתם למשכילים, וביחוד לשי״ר ומיזס, והתהום בין האדוקים והחסידים לבין המשכילים התרחבה. מריבה במשפחות וחילוקי־דעות בין הורים וילדים גרמו להתפלגות ממש וכחמישים נשים הוכרחו ע״י ההורים להתגרש, הואיל ובעליהן נחשדו באפיקורסות. גם יהודה־ליב מיזס הוכר ח לתת גט לאשתו, שנשאה לפי בקשתו לידידו נתן רוזנשטיין שלא היה חשוד בעיני האדוקים. בראש לוחמי המשכילים עמד יהודה־ליב מיזס (1792 — 1831) מצאצאי משפחה מיוחסת ועשירה, שבניה נמנו על למדניה, ראשיה ומנהיגיה של הקהלה בלבוב וגם בועד־הגליל. יהודה־ליב לא נטש את מלחמתו ושנאתו לחסידות ולא נרתע גם ממעשי מלשינות, ביחוד אחרי החרם על משכילי לבוב, ברודי וטרנופול. בשנאתו לחסידות השפיע עליו הרבה יוסף פרל שהתידד אתו והיה מתארח בביתו בזמן בקוריו בלבוב. בעמדו בקשרים עם השלטונות היתה ידו ברדיפות נגד קוליקוב ומודלינגר בענין אסוף־הכספים לעניי ארץ־ישראל. בשנים 1823 — 1825 הגיש מיזס ושני משכילים אחרים — מרקוס הילר ומשה ראבה, קובלנות אל שלטונות לבוב על הקהלה שנתנו
רשיונות לחסיד ר׳ יוסף בר׳ יעקב יצחק מלובלין לסדר מנינים בניגוד לחוק. מיזם היה מטבעו עקשן ואיש קנאי אך היה מוכן תמיד לעזור לידידיו המשכילים: יצחק ארטר, מאיר לטריס, נאטקיש, שמשון הלוי בלוך ונחמן פישמן ואחרים. מלבד ידיעותיו בתלמוד ומדרש הצטיין מיזם גם בידיעות כלליות. בשנת 1823 פרסם בקובץ "הצפירה" של לטריס, מאמר "על דבר סבת העדר החכמות האנושיות בבני עמנו" ובו בקורת קשה על יהודי פולין, "המבזים בחכמות האנושיות". מאמר זה עורר את רגזם של האדוקים וגם בחוגי המשכילים התרעמו על לטריס שפרסם את דבריו הקשים של מיזם. ממשפחת מיזם אוהדי ההשכלה יש להזכיר את פישל מיזם אוהב לשון וספר עברי. הוא הוציא לאור את "לישראל לשון וספר עברי. הוא הוציא לאור את "לישרים תהלה" של רמח״ל. הסופר מאיר הלוי לטריס, התגורר בלבוב בשנים 1826 — 1836 כתלמיד האוניברסיטה ועמד בקשרים עם חוג־המשכילים והתידד במיוחד עם מיזם. בשנת 1827 מת בלבוב בארון האואריעל הקהילה היה לפרסם קינה על מותך. אז פנה הרב ר׳ יעקב אורנשטיין אל לטריס שיכתוב קינה בעברית וגרמנית שישולב בה שם הרב ובהוצאותיו תודפס. לטריס הסכים, מפני כבודו ובשכר סופרים, וכתב את הקינה ,,פלגי מים״ (לבוב 1827). מיזם כתב ספר ״קנאת האמת״ (וינה 1828) שהוא כעין שיחה בין הרמב״ם ובין מפרשו בעל מרכבת" המשנה, וכתוב ברוח הרציונליזם הטיפוסי של תקופת ההשכלה, מלא השקפות נועזות שהרגיזו גם את שי״ר.
בהערותי ו לתרגו ם ספ ר "תכונ ת הרבנים", שנכת ב ע״ י דו ד הקר ו מזופנ א (1782 ^ 1829), דר ש מיז ם להכני ס תיקוני ם בחינו ך ברו ח הצעותי ו ש ל ויזל, שנויי ם בהרכ ב הכלכל י ש ל היהודי ם ע״ י העסקת ם בחקלאות. ותב ע לתק ן א ת אורח־החיי ם ולהתקר ב א ל העמים. אול ם עיק ר פעולת ו ש ל מיז ם הי ה מלחמת ו בחסידות, שאות ה שנ א בכ ל נפש ו — מלחמ ה שהרגיז ה א ת יעק ב שמוא ל ביק, שרא ה ב ה מעש ה דון־קישוט. מיז ם מ ת ע ל ברכי ו ש ל יצח ק ארט ר בט״ ו בתמו ז תקצ״ א (26 ליונ י 1831) במגפ ת החולירע, שהתפשט ה א ז בגליציה. בהלוית ו השתתפ ו שונאי ו האדוקי ם והחסידי ם בשריקות, וצעקוורשמחה. מיז ס ל א הקי ם אסכול ה מיוחדת, קיצוניות ו ל א מצא ה ה ד ג ם בחוג י המשכילי ם א ף שהתנגד ו לתכסיס י החסידים, ה ם ל א רצ ו להחרי ף א ת המלחמ ה באדוקי ם