בשנים 1839 — 1870 היו בלבוב 15 רופאים יהודים ומספר מנתחים־חירורגים . ביניהם היו מפורסמים : ד״ר יעקבקה רפפורט , חתניו : ד״ר קאסובייץ וד״ר ברדח , ד״ר אברהם נאטקיס , ד״ר גוסמאן , הסופר ד״ר מוריץ רפפורט , ד״ר דובס , ד״ר אפשטיין , ד״ד גולדברג . בין עורכי הד-ץ נודעו : ד״ד בלומנפלד , ד״ד מנקס , ד״ד קלאהר , ד״ר מאהל , ד״ד מכסימיליאן לאנדסברגר , י . פפר . יש להזכיר גם את ליאו קלישר שהיה ד״ר לפילוסופיה ובעל רמת תרבות גבוהה . על המשכילים נוספו גם חוגים רחבים של סוחרים , שאמנם לא הגיעו לרמת התרבות של סוחרי בדודי , וכן פקידי מוסדות יהודיים , שמשכורתם הדלה לא הרשתה להם להתמסר להשכלה כשאיפתם . מספר משפחות יהודיות שלחו את בניהם לבתי־ספר כלליים , ומספר התלמידים בגימנסיות ובאוניברסיטה גדל משנה לשנה . מצד שני גברה גם השפעת החסידות בין המוני־העם . בחוגים שלא הושפעו מן החסידות , השתררה אדישות וחוסר־התענינות בצרכי הכלל 8 ג) . בשנים 1827 — 1847 התחילה בחוגי המשכילים מכל השכבות תסיסה שהתבטאה בהתנגדות חריפה למשטר הקיים בקהלה , התלוי בחסדם של חוכרי מס־הנרות , המעונינים בבחירת אנשי־שלומם בלבד . בקשתם לא נתקבלה ברצון , אך במרוצת הזמן הכירו גם השלטונות בצורך להכניס שינויים בסדר זה .

בראשונה נתמנו בברודי בפרנסים שלא־מהמנין אנשים מחוגי המשכילים, רופאים ועורכי־דין. בלבוב עמדה הקהלה בשנת 1839 בפני משבר. הרב ר׳ יעקב משולם אורנשטיין נפטר? בקרב משכילי הקהלה היו דעות שמוטב למנות רב באופן זמני ולקבוע תקופת־ מעבר עד 1846, עד שיבחר רב בעל־השכלה 8!־). המתנגדים, עם הירש ברנשטיין בראש, קבעו כיורשו של הרב את ר׳ הירש בן מרדכי זאב. מועמדותו של ר׳ הירש נתמכה ע״י משפחת מיזם, מצד אמו. אולם, החסידים ור׳ יעקב גלאנצר בראש, שבנה אז את הקלויז החסידי, לא הסכימו למועמדות זו. בראש־הקהלה עמדו משנת 1838 מאיר מינץ, משכיל ובעל־סגנון בגרמנית, והוא עמד ביחסי ידידות עם האדוקים, ומנהיגם הירש ברנשטיין, והיה כותב למענם את כל הכרוזים וכתבי־הבקשה (גם עם הדמו- קרטיה הפולנית קיים יחסים טובים ומילא גם תפקיד פוליטי בשנת 1848). בין חברי־הועד נבחרו: יהושע מאיר גולדבאום (מותיקי האופוזיציה בשנים 1817 — 1820), פישל דובס ודוד הירש סוקאל, מאיר ירחמיאל מיזם, ליב שטרנ־ קלאהר, כולם משכילים מתונים ומקובלים גם על האדוקים. הם נתמכו ע״י מנהל־המשטרה ריטר פון־ סאחר־מאסוך שהיה מעונין בעלית האינטליגנציה לשלטון בקהלה. הועד ניהל מדיניות מתונה ונזהר מצעדים חריפים לגבי האדוקים והחסידים. פעולתו היתה: ריאורגניזציה של בית־החולים שהיה במצב ירוד מאד; סידור המסים וארגון מוסדות הצדקה.

לי ב שטרנקלאהר, שעמ ד ברא ש בית־החולים, מיסוד ו ש ל יצח ק ואהרינג ר (1741 — 1818), הצלי ח לשפ ר א ת מצ ב המוס ד ולהגדי ל א ת הכנסת ו מסכו ם 8.000 פלורי ן ע ד 13.200 פלורין. מאיר־ירחמיא ל מיזס, שפק ח ע ל ענינ י המסים, הי ה מ ן המתונים, שעמדת ו הית ה בי ן השמרני ם ובי ן המתקדמים, ואלי ו הצטרפ ו סוחרי ם שהי ו מעוניני ם בחינו ך ילדיה ם לפ י רו ח הזמן. פיש ל דובס, ממניח י היסו ד ש ל ההעשיה, אי ש נבו ן ומעשי, עש ה הרב ה להסדר ת עניני־צדק ה שהי ו מוזנחי ם ועזובים. דוד־היר ש סוקאל, בנ ו ש ל נתן־נט ע סוקאל, מחשוב י הסוחרי ם וידו ע בפעולת ו נג ד חוכרי־המסים, ניהל, יח ד ע ם שטרנקלאהר, א ת ענינ י בית־החולים. פעולת ם נתקבל ה ברצו ן ג ם ע״ י המשכילי ם הקיצוניים, שרא ו בה ם אנשי ם אמיצי ם לל א ויתורי ם לאדוקי ם ולחסידים. ביחו ד עלת ה קרנ ם ש ל המשכילי ם כאש ר מאיר־ ירחמיא ל מיזם, פיש ל דובס, מאי ר מינץ, ד. ה. סוקאל, לי ב שטרנקלאה ר וגולדבאו ם נענ ו להזמנת ו ש ל ד״ ד יעקבק א רפפור ט והשתתפ ו בישיבה, שהתכנס ה נד 4 באוקטוב ר 1840 בדירת ו ש ל ד״ ר בלומנפלד, ב ה הוחל ט להקי ם "היכל" (טעמפל, בית־כנה ת לנאורים). אח ד מצעדי ו הראשוני ם ש ל הוע ד הי ה להטי ל ע ל ד״ ר בלומנפל ד וד״ ר קולישר, להגי ש תזכי ר ע ל