235 תולדות יהודי לבוב 236 לימוד לפי מצבו הורי התלמידים — 20 קרזצר, 45 קרייצר או פלורין אחד ומתלמידים הבאים מחוץ לקהילה — 3 פלורין. ילדי־העניים פטורים מתשלום שכר־לימוד. לכיסוי הגרעון בתקציב יוטל מס מיוחד. בראש המוסד יעמוד מנהל ר׳ 2 מפקחים הממונים ע״י הגוברניון לפי הצעת משרד־המחוז. המורים יתמנו ע״י המנהל והמפקחים, באישור הגוברניון. כל צוות העובדים יהיה יהודי. לימוד השפה הגרמנית והפולנית יקבע לפי תכנית בתי־הספר הממלכתיים, הלימודים העבריים — לפי תכנית בית־הספר מיסודו של פרל. בירדהספר הוא בסמכות משרד־המחוז ונתון לתחוקת בתי־הספר הכלליים. בשבת ובחגי־ישראל לא יתקיימו בו למודים, אך ביום א׳ וחגי־הנוצרים לא ישבתו מן הלימודים. חובת־הלימוד חלה גם על נערות, הצעת הקהילה שבית־הספר יקרא "בית־ספר יסודי לדוגמה" (מוסטער האופטשולע) נדחתה ובמקומה נקבע השם "בית־ספר אשכנזי־יהודי בלבוב" ("דויטש איזראעליטישע האופט־ שולע אין לעמבערג"). ב־16 באפריל 1844 אישר הקיסר פרדיננד 1 את הצעת ועדת־החצר לעניני חינוך בתנאי של גביית תוספת־מס לשחיטה כשרה כל זמן שלא יהיה הכרח לבטל או לשנות את המס 17).

עסקני הקהל רצו להזמין מטיף מתקדם שהנהלת בית־הספר תהיה בידו. הם החליטו להגשים את החלטת הישיבה מ־4 לאוקטובר 1840 שנתקיימה בביתו של ד״ר בלומנפלד, להקים בית־כנסת לנאורים, שלמרות כל המאמצים של "ועד הטמפל" בראשותו של ד״ר יעקב קארפור ט לא יצאה לפועל. כאן ראו את השעה כשרה להגשמת החלטה זו. הבקשה לגוברניון בדבר רשיון לבנין "טמפל מודרני" לפי דוגמת וינה ופראג, הוגשה מזמן, ב־20 ביוני 1842. אחרי שהסבירו לגוברניון את המקורות לכיסוי הוצאות הבניה, קבלו ב־18 בדצמבר 1842 את הרשיון ע״י שר־המחיז מיהלבאכר שתמך במשכילים למורת־רוחם של האדוקים. ביולי 1843 נרכש המגרש, שנרשם בספרי־ הקרקעות ע״ש "בית־כנסת אשכנזי־יהודי" (דויטש־ איזראעליטישעם בעטהאוז). בסיומו של אסף הכספים נמצאה בין השאר גם תרומתו של מנהיג החסידים יעקב גלאנצר, שנאלץ לתרום לבנית ה״טמפל״ 900 פלורין, כדי לקבל את אשור־הקהלה ומשרד־המחוז לבנית ה״חידושים שול". בנין ה״טמפל" הצריך תוספת השקעות, מלבד הקרן של 4000 פלורין מעזבונו של אייזיק רוזנברג בשנת 1798, לפיכך השתמשו גם בקרן ביודהיתומים, 5503 פל׳ ו־42 גר׳, שנרשמה כהלואה. כמטיף הוזמן הרב אברהם כהן מהוהנאמס. בשבת כ״ג אב התקיימה דרשתו הראשונה בבית־הכנסת בחוץ־ לעיר, שנתקבלה בהתלהבות ע״י חברי ועד־הקהלה וועד־ה״טמפל", וב־20 לאוגוסט 1844 נחתם אתו חוזה על מנויו כמטיף, מורה־דת ומנהל בית־הספר 18 ).

בית־הספר נפתח בנובמבר 1844 ובו 3 כתות וכתה יסודית, לפי דוגמת בתי־הספר הכלליים. הרכב מועצת בית־הספר היה: שני מפקחים, פרנסי הקהילה ד״ר בלומנפלד וד״ר קולישר, והמטיף אברהם כהן כמנהל בית־הספר. בתור מורים נתמנו פסח גרינס לשפה העברית 19), הירש גלאסגאל לקליגרפיה, שניהם הורי בבית־הספר של פרל, מיכאל דולף 19א) לעברית, ליאו פוללנדר־ריסברג — לשפה הגרמנית, עקיבא (קארל) לודנר 19ב) — חשבון, ש. שלזינגר, איגולניצר — עברית, ברנרד פרנקל — פולנית. מלבד אלה נתמנה גם ד״ר ברנהרד שטרנברג כמורה וסגן־מנהל. עם פתיחת בית־הספר נרשמו בו נערים ונערות במספר גדול. בשנת הלימודים הראשונה (1844/1845) ביקרו בו 427 תלמידים ותלמידות, בשנת 1846/1845 היו בו 583 תלמידים (ב־7 כתות) ובשנת 1847/1846 — 738 תלמידים. הרב אברהם כהן כתב בעצמו ספרי־עזר ללימודי היהדות: "ספר־לימוד תולדות היהודים" עד חורבן־ הבית השני, וספר ללימוד־הדת "חנוך לנער".

יסוד בית־הספר, בני ה״טמפל״ ומינוי אברהם כהן העלה את חמתם של האדוקים במידה כזו, שהגישו ערעור לגוברניון בחתימת מנהיגיהם יוסף הרש רפפורט, מרדכי זאב אטינגר, יעקב הירץ ברנשטיין, הרש אורנשטיין, שמואל גולדשטרן ומאיר מינץ. ביחוד גבר הרוגז בהיוודע להם שהמטיף אברהם כהן נתמנה רב־הקהלה וישב על כסא הרבנות. עליו ישבו גאונים כקלמן מוורמס, משולם מזלצבורג, דוד הלוי בעל "טורי־זהב", "חכם־צבי" צבי־הירש רוזאניש והאחרון — ר׳ יעקב־משולם אורנשטיין. האדוקים לא יכלו עוד לשתוק והחליטו לצאת ברמה ולמנוע צעד זה. בכתב הערעור, שכנראה היה פרי־עטו של מאיר מינץ, מתואר אברהם כהן כעם־הארץ בתלמוד, שאינו שומר מצוות ומזלזל בדיני התורה. בעצומה שהיו בה מאות חתימות, מחו נגד יסוד בית־הספר. הגוברניון שלח את כתבי־הערעור עם חוות־דעת חיובית של שר־המחוז מיהלבאכר לשלטונות בוינה, שהעבירו את הערעורים למשרד המוסמך בדורנבירן. טירול, בדרישת