239 תולדות יהודי לבוה 240 פולניות מסר ברמן בידקנטאל מבוליחוב, כנראה ממשפחת ברבוליחובר. בעד שירותו בשנת 1835 בלבד קיבל 600 פלורין 21 ב). מנהיגי הפולנים החלו להתחשב ביהודים כגורם פוליטי, אך לא נראו עדיין סימנים של התקרבות יהודית־פולנית בגליציה. אמנם, חוגי המשכילים הדגישו שיהודים חייבים הכרת־טובה לעם הפולני על שנתן להם כניסה לפולין בזמן גירושם מגרמניה, אולם "בחיים המודרניים נעלמים זכרונות העבר בפני המציאות בהווה, ומתוך האינטרסים של הקיום לעתיד. לכן על היהודים לדחות כל אהדה לפולין" כי "עתידנו בידי אוסטריה ותחיתנו הפוליטית־הרוחנית תוכל להיות רק גרמנית, אע״פ שהעם הגרמני דוחה אותנו במדעיות כה שיטתית וקרה" 22), אולם המשכילים דרשו שילמדו גם פולנית בבתי־הספר היהודיים. בקרב האינטליגנציה היהודית טרם התגבשו דעות ברורות על האורינטציה הפוליטית, ראש־שאיפתה היה מכוון להשגת האמנסיפציה ובה היו מעונינים מנהיגי־הקהל ולא התחשבו בפרובלמטיקה יתרה הקשורה בסבך הבעיות מסביב. מתוך הנחה, כי עתידם של יהודי גליציה קשור רק באוסטריה, ראה ועד״הקהל בלבוב כחובתו, בקשר למאורעות בשנת 1846 23), שחיטות האכרים בטרנוב והתפרעויות במחוזות אחרים, לפנות אל הממשלה בבקשה להקים גדוד יהודי, שיעמוד לשרותה של אוסטריה.

ב־3 במרס 1846 ענה הגוברניון להנהלת־הקהלה, שהממשלה לא קבלה את הצעתה להקמת גדוד יהודי, מפני שאין כל סכנה נשקפת למדינה ולבירתה. אולם, במקרה של סכנה תביא הממשלה בחשבון את "ההצעה הפטריוטית" של הקהלה. שר־המחוז הביע את תקותו, שבמקרה של סכנה יהיה הכל מוכן להקמת הגדוד 24). מלבד הצעתו ע״ד הגדוד היהודי תרם ועד־הקהל 4.000 רביעיות יין־שרף בשביל החיילים "הממלאים שירות קשה". בשם מפקדת־הצבא של ח הגנרל פסטנ־ בורג לועד־הקהל מכתב־תודה על "תרומה פטריוטית זו". בהסתמכה על "עמדתם הלויאלית" של יהודי גליציה במאורעות הדמים, הגישה קהלת לבוב, בד 3 באפריל 1846, פטיציה לקיסר פרדיננד 1 (בחתימת ד״ר בלומנפלד, רחנשטיין, מ. דובס, י. ל. קולישר וד״ר קולישר) בדבר ביטול ההגבלות על פרנסת היהודים, ביחוד את איסור הישיבה בכפרים. בבקשתם הדגישו את העובדה שהיהודים הראו במאורעות הדמים של 1846 את התקשרותם ונאמנותם, המצדיקה

דרישה כזאת וכי בגלל הצפיפות בערים יש להעביר חלק מן האוכלוסיה היהודית לכפרים, וע״י כך יחוזק הגורם הגרמני, שגם השלטונות מייחסים לכך חשיבות רבה. הנציבות (פילרסדורף ווזאלסקי) צרפה מכתב־ לוי לפטיציה בו אישרה את "התנהגותם הפטריוטית" של האוכלוסיה היהודית ועזרתה המלאה במאורעות והמליצה להעניק ליהודים את ההקלות שבקשו. לשכת־החצר בוינה הגישה לקיסר ב־26 במאי 1848 המלצה להתחשב בפטיציה זו בזמן שיוחלט על הסדר חדש של עניני היהודים בגליציה 24 א). מינויו של הרוזן סטאדיון לנציב גליציה נתקבל ע״י היהודים ברצון, מכיוון שהיה ידוע כידיד־היהודים מזמן כהונתו כפקיד במשרד־המחוז סאמבור בשנת 1829, שאז למד פולנית ועברית מפי המורה היהודי לב ל גראבשייד 25).

עם השינוי בנציבות פתח ד״ר בלומנפלד בשנת 1847 בפעולה מדינית, בהציעו להעניק ליהודים את זכות־האזרחות של העיר, אולם הצעתו עוררה סערת־ התנגדות בין העירוניים הנוצרים. ד״ר בלומנפלד וחבריו לא דאגו לעניני הקהלה המקומיים בלבד והחליטו לטפל גם בעניני היהדות הגליצאית כולה. מתוך גישה זו כינס ד״ר בלומנפלד, בקיץ 1847, את נציגי הקהילות הגדולות, לבוב, ברודי, טרגופול, סטניסלבוב, סטריי וסמבור, לדיון במצב והחליטו להגיש לממשלה תזכיר שיתאר במפורט את מצבם העגום של היהודים, ולבקש את ביטול הגבלות השיכון ואת המסים המיוחדים, ביחוד מס־נרות ומס־בשר כשר. מכיוון שלפי החוק אסור היה לקהילות להגיש פטיציות קולקטיביות, הוחלט שכל קהלה תשלח את הפטיציה בשמה, ובאופן ישר. הפטיציה הראשונה נשלחה ע״י קהלת לבוב ב־22 באוגוסט 1847 חתומה בידי ראשיה ד״ר בלומנפלד, ד״ר אדם ברח־רפפורט, מארק דובס, ד״ר ליאו קולישר, י. ל. קולישר, י. א. רוזנשטיין וחברי הועד: יעקב גוטליב, פייבל ויץ, ליב רוסמאן וה. גרודר 20). בפטיציה הדגישו את בעית מסי היהודים, מס־

הנרות ובשר כשר. בתיאור מזעזע לב מודגש העלבון הנעשה ליהודים במסים אלו. מלבד המצוקה שהם סובלים בגללם — נאמר שם — קשה לספר על היללות והזעקות בשעה שגובי־המם מעקלים בבתי העניים את המזרונים, מוציאים את כלי־הבית ההכרחיים ביותר ואפילו את סידורי־התפילה. המסים מטילים פחד ואימה והורסים את מנוחת האוכלוסיה. לא יתוארו תמונות' הזועה של חוכרי־המם או משרתיהם המופיעים בליווי