241 ד״ר נ. מ. נלכד 242 חיילים בדירות העניים כדי לראות אם לא הדליקו נרות יותר מן המס שששלמו. והוא המצב בנוגע למס־ הבשר הכשר. בתזכיר דובר גם על התנאים המדיניים והאזרחיים, על האיסורים וההגבלות במסחר, במלאכה ובמקצועות חפשיים 26 א). במשלחת שהשתתף בה גם הרב אברהם כהן יצאה לוינא כדי למסור את העצומה. אולם, לשוא היתה עמלה; השלטונות המרכזיים לא נאותו לבטל את המסים או לעשות וויתור כל־שהוא לטובת היהודים. כל הפטיציות מלבוב, ברודי (19 בספטמבר 1847) טרנופול (1 באוק- טובר 1847), סטניסלבוב (25 באוקטובר 1847), סטרי וסמבור (2 בנובמבר 1847) נשלחו בחזרה לגוביניון ונגנזו ללא כל טפול. רק בעיה אחת זכתה לטפול הגובירניון פעמים מספר, והיא: ביטול המלבושים המסורתיים של יהידי־ גליציה והדרכים להכריחם שיתלבשו אירופאית, בשנת 1791 דרש הקיסר יוסף 11, לבטל לחלוטין את התלבושת היהודית. אולם הדבר לא הוגשם, כי בהשתדלות יהודי גליציה הגישו בעלי בתי־חרושת הנוצרים לאריגים ולקטיפה בוינה ובבוהמיה בקשות לממשלה, שבגלל המלאי העצום שהכינו לשנים, יש לדחות את ביצוע התקנה, כדי שלא תהרס התעשיה המעסיקה למעלה כד 11.000 איש. הגוברניון של אוסטריה־התחתית תמך בבקשה מתוך נימוק, שביצוע התקנה יהרוס תעשיה שלמה המעסיקה 250 מכונות יקרות. תחת לחץ זה ביטל הקיסר יוסף 11, את התקנה.
אולם בשנת 1840 צף העניושובעלשולחן הדיונים, בקשר עם הצעת תקנה לאסור על נשים יהודיות לחבוש שביסים (שטערנטיכל), הדיון נמשך זמן עד שהחליט הקיסר בהוראה מ־5 באפריל 1841 להשאיר את התלבושת היהודית. והנה, נתעורר שוב ענין התלבושת. ב־2 ביולי 1847 נדרש ועד הקהלה ע״י משטרת לבוב להגיש את חוות־דעתו בענין התלבושת היהודית. ועד־הקהלה חווה דעתו בחיוב על החלפת התלבישת המסורתית, כי בכך תחוסל המחיצה שבין היהודים והנוצרים ותהא בה תרומה חשובה להכנסת סדר וחוש־נקיון, תבוטל הלהיטות למותרות אצל הנשים, ותחדל קנאת הנוצרים. לפיכך, יש לבטל את התלבושת בהתאם לתקנות מ־29 במרס 1789 ו־3 במרס 1820, וביחוד נוכח העובדה שיהודים רבים החליפו בעצמם את מלבושיהם, ורבים נמנעים לעשות זאת מפחד הוריהם וחותניהם 27). לתזכיר צרף ועד־הקהלה הצהרות של מאות יהודי לבוב המבקשים לבטל את התלבושת 28). לשם הפגנה לבשו רבים מן הצעירים בשבת אחת מלבושים לפי מנהג אירופאי וטיילו בפרהסיה ברחובות העיר. בראות האדוקים את התגברות התנועה פחדו, שהשלטונות ימלאו את משאלתם של הנאורים, וארגנו פעולה נגדית, גייסו ע״י הקהלוֹת בקשות המוניות להשאיר את התלבושת היהודית, בנמוק שהסוחרים והחייטים מחזיקים מלאי גדול של משי שאפשר להשתמש בו רק לתלבושת יהודית וכן בקשו שלא לאסור נשיאת שביסי הנשים, שלפעמים הן ערך־חסכון יחיד במשפחה יהודית.
הגוברניון החליט לדרוש חוות־דעת של הרב אברהם כהן, והוא גילה דעתו שצריך להכריח את כל היהודים — פרט לרבנים, דיינים וכלי־קדש — להתלבש אירופאית. במיוחד דרש הר׳ כהן לאסור חבישת "ספודקיס", כובעי־פרווה ושביסי־נשים משובצים פנינים ואבני־חן, הגורמים הרס כלכלי בהרבה משפחות המתיימרות להיראות בדברי־מותרות באמידים. לפי הצעותיו צריך להעמיד את החלפת התלבושת כתנאי למתן רשיונות מסחר, מלאכות, תעשיה, ובמיוחד לנשואין. בהצביעו על איסור התלבושת היהודית בפולין, הראה הר׳ כהן על הצורך בתיקונים אלו לשם חיסול החסידות שהתפשטה בגליציה מזמן בואו של "הפטרון" ר׳ ישראל פרידמן מרוסיה לאוסטריה 28 ) . הגוברניון לא הסתפק בכך וביקש לשמוע גם את דעת האינטליגנציה היהודית הקרובה לאדוקים. לפיכך נתבקש מאיר מינץ, ב־17 בנובמבר 1847, למסור למשרד־המחוז את דעתו על סבות העוני, הירידה המוסרית והנשואים הבלתי־חוקיים בין היהודים . תזכירו של מינץ נדפס בשנת 1848 בשם : 01386 ) 11361 ־ 61 ^ 816 ־ 61 ( 1161 60 ) 3011 ) 00 .) 261 211 )־ 01 ?\ \ ת £1 0196 ? 10 0860 ( 031121501160 ־ 861 126086 ) 618 ( 1161 008 9 סס־ 861 ־ ££01 ס^ 7 ס 110116 )מ 61831 ־ 1£1 1101160 ( 1061 ־ 61061 29 ) . 2 ).״ 4 ^ .ז\... 7 \ 00 / \
בתזכירו מתוארת תמונה בהירה של מצב היהודים והוא מייחס את סבות העוני והדלדול הכלכלי רק לאשמת הממשלה, המגבילה את זכויותיהם, חכות ישיבתם ברובעים מיוחדים וחוסמת בעצמה את הדרך לתרבות וקדמה. בניגוד למשכילים שהעמידו את הדגש על ההשכלה, יסוד בתי־ספר וכי / טוען מיגץ בתזכירו כי ההשכלה בתנאים הפוליטיים השוררים מביאה לידי אכזבה יתרה בראות היהודי כמה עלוב מצבו. לא השכלה, אלא שווי זכויות אזרחיות וכלכליות