פרק ט״ז : 8 84 1 מאורעות וינה ב־13 במרס 1848. הפטיציה על שווי־זכויות. הקמת הגברדיה הלאומית. היהודים במשלהת ובמועצה הלאומית בוינה. צירים יהודים לסיים הגליצאי. הצהרות אחוה של הפולנים והיהודים. הצעת סטדיון על ביטול מס־בשר ונרות. המאבק בין האדוקים והנאורים. האוירה האנטי־יהודית. הכרוז אל תושבי הכפר. בחירות אל ה״רייכסטאג". הזרמים הפוליטיים בץ יהודי לבוב. תזכיר הקהילות אל ה״רייכםטאג". המהלוקת בענין הרב אברהם כהן ותוצאותיה העגומות. הויכוח היהודי ב״רייכסטיג". המהומות בלבוב. התחלת המשטר הריאקציוני. התחוקה של 4 במרס 1849. תפילת הודיה בהיכל הנאורים. א. שנת 1848, אביב האומות באירופה, הביאה גם מפנה ניכר בחיי יהודי אוסטריה, ורשמיו נחרתו גם בהווי היהודים בלבוב. היריות בוינה ב־13 במרס 1848*) והמיתרסים ברחובותיה הזעיקו את האוכלוסין בכל ארצות המונרכיה האוסטרית והכריחו את בית־הקיסר, מדאגה להציל את קיומו, לעשות ויתורים לטובת העם, ואחד מהם היה סילוקו של הנסיך מטרניך, שסימל בימים ההם את משטר העריצות.
הידיעות הראשונות על המאורעות בוינה הגיעו אל הקהל בלבוב ביום א/ב־19 במרס 1848. המוני התושבים התאספו ברחובות, ביחוד בסביבות הנציבות, והיו במצב־רוח מרומם 1). גם היהודים שמחו על מאורעות וינה, וראו בהם בשורה של תקופה חדשה. הם הופיעו בהמוניהם ונתקבלו בסבר־פנים יפוח^. והפולנים התהלכו שלובי־זרוע עם "אחיהם בני דת משה". בשמחה רבה נתקבלה הודעתו של הנציב סטאדיון על מתן הקונסטיטוציה ב־15 במרס 1848 בוינה 2). לפני הקמת הועד הלאומי, בליל 19 במרס 1848, הכינו המדינאים הפולניים פראנצישק סמילקא, רוברט הפרן ופלוריאן זיאמיאלקובסקי טופס של פטיציה אל הקיסר, והתושבים נתבקשו לחתום עליה כדי לשלחו לוינה. ההחתמה החלה ב־19 במרס לפני בית המערכת של "דזיענניק מוד פאריסקיך", בככר האליצקי מספר 301 (מול "מלון ג׳ורג׳"). "אלפי התושבים הצטופפו בסביבות בית המערכת וחיכו בסבלנות לתורם בחתימה, אחרי שהקריא סמולקא מעל הגזיזטר את *) בין 15 ההרוגים היו שני יהודים: היינריך שפיצר וברנהרד הרשמן. נוסח הפטיציה. ראשון החותמים היה ההגמון יויר־ זחלייסקי, ואחריו — המון התושבים. המנהיגות היהודית הכירה מיד בחשיבות הפטיציה, שהוצגה
בהתביעות שגם היהודים היו מעונינים בהן. מארק דובס, ירחמיאל מיזס והרב אברהם כהן נתנו הוראות ליהודים לחתום על הפטיציה, בהדגישם ש״הפולנים הם ליברלים ותומכי היהודים". למעשה. נענו היהודים לקריאתם וראשנים חתמו ד״ר אוסבלד מנקס, מ. דובס, יהושע ליב הורוויץ, הרב אברהם כהן ומאיר ירחמיאל מיזס. הטקס עבר בשקט עד שעה 5 אחרי־הצהרים. פתאום נשמע צלצול פעמון בית־העיריה ונפוצו שמועות שפרצה דליקה בפרבר זולקיב מיד הופיעו פלוגות צבא, לפי שהנציב סטאדיון חשש מפני התפרצויות מצד ההמונים המצטופפים. הופעת הצבא גרמה אי־שקט, אולם פלוגות הפרשים ההונגרים נתקבלו בקריאות "אליען" (הידד) ונרגעו. כעשרים אלף איש מכל שכבות האכלוסיה ורבים ביניהם יהודים, פנו אל סביבות ארמוךהנציב ומשלחת נציגי כל שכבות האוכלוסיה, שבראשה צעדו הנסיך ליאון סאפיאהא, סמולקה ומיזס, הגיעה אל הארמון כדי להגיש את טופסי העצומה החתומים לידי הנציב סטאדיון. נציגי היהודים במשלחת היו ירחמיאל מאיר מיזם ׳והרב אברהם כהן. בעצומה נדרש הקיסר לתת אוטונומיה לגליציה כחטיבה אדמיניסטרטיבית עצמאית, חנינה כללית לאסירים פוליטיים, הקמת רשת חינוך עממי, ביטול שיעבוד האברים (לייב־אייגענשאפט). בסעיף 9 של העצומה נתבע להעניק שווי־זכויות לכל המעמדות, ללא הבדל דת, מבחינה אזרחית, משפטית ופוליטית, ביטול כל המסים הקשורים בדת, כגון: מסי־נרות,