251 תולדות יהודי לבוב 252 נירנשטיין השתתף במשלחת. ההיסטוריון הפולני שניר פפלובסקי מזכיר גם את קלמנם קולישר 5). המשלחת, שאליה הצטרפו עוד שליחים מקרקא ובוה השתתף כנציג היהודים הרב ר׳ דב־בריש מייזלש, הגיעה ב־31 במרס לוינה. העיבוד והתרגום של הסטיציה לגרמנית נעשה ע״י עורכי הדין ד״ר זיאמיאלקובסקי, ד״ר אלכסנדר סינקובסקי והרב אברהם כהן, שידע יפה גרמנית, והוא ניסח גם את סעיף 9, בו דובר על שווי־ זכויות של היהודים וביטול מסיהם. הראיון אצל הקיסר נקבע ל־6 באפריל. הואיל ולא היתה אפשרות להציג לפניו את כל המשלחת, נבחרה ועדה מורכבת מ־13 חברים ובכללם הרב מייזלש כנציג היהודים. נציגי יהודי לבוב לא התמצאו בוינה בשאיפותיהם של הפולנים. בניגוד לר׳ מייזלש מקרקא, שתמך במלוא השפעתו בפולנים, פסח הרב כהן מלבוב על שתי הסעיפים ולא הסכים לכל דרישות הפולנים בנוגע לאוטונומיה מלאה. יותר מדי היה קשור לאוסטריה, ומנהיגי הפולנים, ביחוד פלוריאן זיאמיאלקובסקי, התיחסו אליו באי־אמון, בעוד אשר ראו בר׳ מייזלש "פולני נאמן ואמיתי" 6). פלוריאן זיאמיאלקובסקי כותב על הרב כהן שהוא "אדם בלתי ישר, שהתקשר אתנו מתוך פחד שלא נשחוט את היהודים, או מתוך תקוה לתועלת מסויימת. אדם זה מזלזל בנו ובשאיפותינו במידה כזו, שלמרות ערמומיותו אין ביכלתו להתחפש".

בהשפעת ולא תמכו גם מיזם והורוביץ בקו הנטיה לפולנים שהחזיק בו הרב מייזלש. הפולנים חשדו ברב כהן שאינו רוצה לנתק את הקשרים עם הממשלה, ולא כר׳ מייזלש שנקט לגבי השלטונות עמדה אופוזיציונית מובהקת, שהיתה רצויה לפולנים. ב־6 באפריל 1848 נתקבלה המשלחת ע״י הקיסר והגישה לו את העצומה (הפטיציה). הקיסר הבטיח לעיין בה. המשלחת נשארה בוינה וחיכתה לתשובת הממשלה, שהתקשרה עם הנציב סטאדיון ודרשה את חווררדעתו. ברצותו להחליש את פעולות המשלחת בוינה, פירסם הנציב סטאדיון ב־11 באפריל 1848 הודעה בה הכריז על כינוס המושב הרגיל של סיים־המעמדות (סיים סטאנובי) בגליציה ב־26 באפריל 1848, וקבע בו שינוי, שהגדיל את מספר נציגי הערים. בין 5 צירי לבוב נתמנו גם 2 יהודים — מאיר ירחמיאל מיזם ונתן סוקאל — ועוד שנים, מאיר קאליר מברודי והרופא ד״ר רוזנהאק מקולומיא. מלבד זה נבחרו — פרט לנציגי הכמורה הקתולית והאבנגלית — גם ב״כ הרבנות היהודית, הרב אברהם כהן. בדרך זו היו היהודים מיוצגים ע״י 5 נציגים. הנציב סטאדיון רצה לפתור ע״י הסיים גם כמה בעיות תכופות בנוגע למצב היהודים. ב~25 באפריל 1848 פורסמה בוינה חוקת הקונסטי־טוציה של פילרסדורף (פילערסדארפישע פערפאסונג) ולפיה הוקם פרלמנט באוסטריה. פירסום הקונסטיטוציה עורר שמחה בין יהודי לבוב. ביחוד לנוכח העובדה, שבסעיף 17 הובטח

"לכל אזרחי הממלכה חופש מלא של הדת והמצפון וחופש אישי״, ובסעיף 27 נקבע להביא אל הפרלמנט הראשון הצעהרחוק בענין חיסול הגבלות החוקיים האזרחיים והפוליטיים של עדות דתיות. הפולנים הקימו ב־28 באפריל 1848 מועצה לאומית (ראדא נאראדאווא) בת 25 חברים 7). בשל האיסור שחל על קיום ארגונים פוליטיים, נוסד העתון "ראדא נאראדאדוא" והועד הלאומי הוכרז כועד המערכת. כנציגי היהודים הוזמנו ד״ר אוסבלד מנקס, אברהם מיזם, מאיר מינץ והרב כהן. המועצה השגיחה על הגברדיה הלאומית, שכללה גם פלוגה יהודית בת 300 איש בפיקודו של עמנואל גאל. כל חבר פולני של הגברדיה מחויב היה לחתום על הצהרה "להכרת הסטודנטים הגרמנים והיהודים כאזרחים שווי־זכויות". המועצה הלאומית פנתה ב־20 באפריל 1848 אל תושבי העיר בקריאה לראות ביהודים אזרחים שווים, "השואפים למטרה אחת, תקומת מולדתנו, בה נחיה כאחים של משפחה אחת", ולהסיר כל שנאה וטינה מן •הלב. והיהודים נתבקשו שלא להתחשב בדברי רשעים שמטרתם להפריד בין יהודים ופולנים. כשאיטלקי אחד, ריצי, הציג בחנותו בלבוב קאריקטורות של אנשי־גברדיה יהודים, ניפצו פולנים את השמשות והכריחוהו לבקש סליחה. לאחר שהנציב סטאדיון הוכרC לבטל את הצנזורה — שפג תקפה ע״י הקונסטיטוציה — הוציא־לאור אברהם מאהר עתון באותיות עבריות "די צייטונג" 8).

המועצה הלאומית ראתה בדאגה של רבים מן היהודים הצטרפו לפולנים, ופנתה ב־13 במאי 1848 בכרוז מיוחד אל היהודים, בו הצביעו על העובדה שבמאורעות האחרונים הושיטו הפולנים ליהודים יד־ אחור. וכי פולין קיבלה אותם בזרועות פתוחות כשגורשו מגרמניה ומשאר ארצות. בפטיציה שהגישו לקיסר, דרשו להעניק ליהודים זכויות שוות ליתר