285 ד״ר נ. מ. גלגר 286 מאד בגלל הצפיפות וסכנת התמוטטות הבתים הישנים והרעועים, אחדים מהם התמוטטו בשנת 1863. העיריה דחתה את העני עד קבלת התקנון העירוני החדש. הנציבות ראתה שאין המצב מתקבל על הדעת, אולם לא מצאה שום פתרון מכיוון שהיו חלוקי־דעות בין הפקידים על הבעיה הזאת. המיעוט המליץ על חיסול הרובע היהודי והפולנים הסכימו באופן הפגנתי לשווי־הזכויות בתקוה שירכשו את לב היהודים למטרתם המדינית־הלאומית, הם העדיפו שהענין לא יוצע ולא יוחלט ע״י השלטונות אלא ע״י הגופים המוניציפאליים, ולכן הציעו לחכות עד קבלת התקנון העירוני החדש 40). אע״פ שהנציב מנסדורח המליץ להחיש את הענין בגלל הצפיפות ברובע היהודי, נמנעו השלטונות מהוציא לפועל דבר, שהוא בניגוד לדעת הציבור הפולני, והחליטו להשאיר את הרובע היהודי בממדיו, אולם התירו ליהודים בעלי־השכלה לעבור לרובעים לא־ יהודים. מבין הראשונים שהורשו לגור ברובע הלא־ יהודי היו מאיר ירחמיאל מיזם. הרמן מיזם ויהושע מ. גולדהאבר, חבר־העיריה. בהחלטה הדגישה הנציבות שטרם הגיע הזמן להכניס לרובעים הנוצריים המון יהודי "השונה מבני־גזעם יישטאמעסגענאסען ) ביתר מדינות אוסטריה" 41). הנציבות בטלה את פנוי־היהידים שעברו אל הרובעים מחוץ־לתחום, שלא ברשות.

וכך הוכרחו היהודים, שלפי דעת השלטונות לא היו בעלי השכלה, להצטופף עוד שנים מספר ברחובות הצרים ובבתים הישנים ברובע היהודי. 2. בציבור נתעוררה הבעיה של עריכת בחירת ועד־ קהלה חדש. משנת 1840 לא התקיימו בחירות. מן הפרנסים שנתמנו אז ע״י השלטונות נפטרו 4 חברים. ד״ר ברח־ רפפורט, יצחק קולישר, שמואל כהן, וד״ר ליאו קולישר, שפטירתו (ב־3 במרס 1860) היתה אבדה קשה. ד״ר ליאו קולישר (1792 — 1860) גמר את לימודיו באוניברסיטת דינה בתואר ד״ר לפילוסופיה וחזר ללבוב. בהיותו עשיר מופלג, התמסר לעבודה צבורית, עמד בראש ועד־החינוך ובגלל פעילותו היתר ה נקרא בפי האוכלוסיה היהודית ,.יוסף פרל הלבובי". הוא היה מעמודי התוך של מפלגת הנאורים. בהעדר רוב בועד הוכר ח לפנות אל הנציבות בדרישה להרשות עריכת בחירות חדשות. הקהל הסתמכה על רבוי האוכלוסיה לעומת שנת 1840. הנציבות נענתה לבקשתה וקבעה שזכות־הבחירה ניתנת לכל בעלי־הבתים ומשלמי מס־הקהלה 42). השלטונות היו מעונינים אז להעמיד ועד מלא ומוסמך בראש הקהלה כי על סדר־היום עמדה שאלת יסוד בית־המדרש לרבנים בגליציה. כזכור, הציע מארק (מרדכי) ברנשטיין מברודי, עוד בשנת 1828, להקים סמינריון לרבנים בגליציה. הענין לא יצא לפועל בגלל התנגדותה של קהלת לבוב, שאדוקים עמדו בראשה.

מר ק ברנשטיין ויתר על תכנית וליסד סמינריון לרבנים על חשבונו והוריש את כל הונו להשתלמות נוער יהודי במלאכה, לשם בנין בית־ספר* למלאכה. העבודה החלה בשנת 1865. הקרן נוסדה ב־1864. כעבור 20 שנה — בשנת 1884, עלתה הקרן לסכום של 75.000 פלורין. מן הרווחים שולמו הוצאות כלכלה והשתלמות של 25 — 20 שוליות אצל אומנים ובבתי־ מלאכה בסכום של 600 — 800 פלורין לשנה. אחרי גמר השתלמותם קבלו השוליות הלבשה יסכום מסויים. הקרן הוציאה מדי שנה בשנה בממוצע 1000 עד 1500 פלורין, למטרות אלו. התקיים גם בית־הספר למלאכה שהיו בו מכינה ו־2 כתות, לפי תכנית־למודים של בתי־ הספר העממיים. השעורים ניתנו בערבים, אחרי שהשוליות גמרו את עבודתם בבתי־המלאכה. בבית־ הספר למדו פולנית. גרמנית, חשבון, גיאוגרפיה, פיסי־ קה, למודי־טבע, שרטוט וגם למודי־דת ושפה עברית. בשנים 1880 — 1900 התנהל המוסד ע״י ועד־מנהל בראשות הרב ברנהרד לונשטיין, ואחרי מותו — ע״י ד״ר אמיל ביק. בועד היו נציגי הקהלה, בעלי־המלאכה ומנהל בית־הספר היהודי. משנת 1878 היה ד״ר תיאופיל גרסטמן מנהל בית־ הספר ולחבר המורים השתייכו יוסף אהל, ברנהרד באכום, ולאדיסלאו קלאפקובסקי, היפוליט פארסיביץ, נחמיה לאנדס, איזידור פלאנר, נתן רופצ׳יס והרמן רוזנטאל.

בשנים 1865 — 1885 חונכו על חשבון "קרן ברנשטיין" 144 שוליות, מהם סיימו את הכשרתם: 23 חייטים, 6 סנדלרים, 26 מסגרים, 13 נגרים, 9 פחחים, 11 חרטים, 2 נסחים, 3 סדרים, 8 שענים, 3 כורכים, 5 זהבים, 1 שזר, 13 ציירי-שלטים, 1 מעגילן, 3 רצענים, 2 צבעים, 1 עושדרמזודות, 2 טחנים, 1 רפד. בסך־הכל 134 שוליות 42 א). * • 41 עניין בית־המדרש לרבנים על הע ל הפרק בקשר לכספי־קנס-המלחמה, שהוטל ע״י הגנרל הייבאו בהונגריה, בשנת 1849. בשנה 1856 החליטה הממשלה