287 תולדות יהודי לכוב 288 בוינה להשתמש בחלק מן הכספים הללו ליסוד בית־מדרש־לרבנים מרכזי . הבעיה העסיקה את הממשלה המרכזית עוד בימי ו של יוסף פרל שבתזכיריו , ציין את חשיבותו של מוסד מעין זה — דוגמת בית־המדרש בפדובה — לשם הפצת השכלה בנוער והאיכלוסיה היהודית בגליציה . אחרי שעניין בית־הספר לרבנים נתקבל במועצת הממשלה עלה בידי שר־הפנים גולוחובסקי להשפיע על הקיסר לטובת העניין וב* 21 בפברואר 1861 הוציאה הממשלה חוק להקים בגליציה ביו־דספר לרבנים מוסמך בזכויות ציבוריות , שתקציבו יכוסה , אם המקורות הארציים לא יספיקו , מכספי קרן בתי־הספר היהידית שנוספה אל הקרן הקטולית . לשם כך ניתנה הוראה להפריד החל מ־ 1 בנובמבר 1862 את החלק המשתייך לקרן היהודית ולהקדישה לצרכי בתי־הספי היהודיים . הודגש , שהמו״מ בדבר הקמת בית*הספר לרבנים יתנהל באופן שאפשר יהיה להפעילו לקראת שנת הלימודים הקרובה לבוא . בזמן המעבר יש לדרוש מן המועמדים תעודות־גמר של גימנסיה .

אחרי הכשלון במלחמת־איטליה (1859) באו שנויים במשטר של אוסטריה, שהביאו גם ליהודים חופש מדיני ואזרחי. החוקים מ־29 בנובמבר, 20 בדצמבר 1859, 10 בינואר 1860 בטלו את הגבלות * הנשואין, התעסוקה במלאכה ובמסחר, גבית־עדות והדגישו את מגמת הממשלה לקבוע את מדיניותה לגבי היהודים ברוח ליברלית. בראש־הממשלה בוינה עמד אגנור גולוחובסקי (מ־20 אוקטובר 1859 עד 15 דצמבר 1860), שרצה לייצב את מדיניות אוסטריה על יסודות של פדרציה, בניגוד למגמת ריכוז השלטון של ראש־ הממשלה שקדמ לו. בעמדתו רכש לצדו את הפולנים, ההונגרים והצ׳חים, אך נכשל בגלל עמדת הגרמנים וחוגי החצר הקיסרי, וכעבור כמה חדשים התפטר, ובמקומו בא שמרלינג, מדינאי ליברלי, אולם אוהד משטר מרכזי מוחלט ברוח ליברלית, כביכול. הממשלה חשבה שתצליח לרכוש את כל הוגי היהודים, והאדוקים בכלל, לתכנית על הקמת בית * מדרש לרבנים. אולם, טעו טעות גדולה; האדוקים, ביזמתו של ר׳ שמעון שרייבר שנבחר בשנת 1861 לרבה של קרקא, התחילו בפעולה נגדית — והצליחו בה. הנאורים התנגדו להצעה ע״ד ביודהספר לפי דוגמת הישיבה בפרשבורג, מתוך ספקות, אם ימלא את תפקידו לפי רוחם. הנציבות מינתה ועד מיוחד בדצמבר 1862, בראשותו של הופדאט פ. ווקאסי־ביץ. כחברי־הועד נתמנו פקידים מומחים ומטעם היהודים נתמנו: הרב קריסטיאנפולר מברודי, מאיר קאליר מברודי, מיכאל פרל (בנו של יוסף פרל) מטרנופול, ראשי קהלת לבוב ונציגי מספר קהלות.

אחר ימו״מ ממושך ושיחות עם נציגי כל המפלגות, באה הנציבות לידי מסקנה, כי אין התכנית מתקבלת על דעת היהודים. מפני שהם מפולגים מבחינה דתית וכתתית, וחוששים שהקמת בית־הספר תפריע לשאיפותיהם. לפיכך, החליטה הנציבות להציע, לדחות את ביצוע התכנית לזמן בלתי״קבוע ולהגיש את ההצעה אחרי דו״ח מנהל משרד־הדתות והחינוך כר 16 בנובמבר 1867, לאישורו של הקיסר 41 ). בית*המדרש לרבנים לא הוקם, איפוא, בתקופה ההיא ולא אחריה. האדוקים הצליחו בשנות כהונתו של הרוזן ליאון טהוךהוהנשטיין ( 1811 — 1888 ) כשר־החינוך והדתות, להטות את דעתו למטרותיהם ליציר באוסטריה "הפרדת האדוקים " (טרענונגס־אורטאדאקסיע). הדבר נעשה בעזרתו של יצחק דייטש ׳־ 4 ) שבתזכיריו הלשין והשמיץ את הנאורים במהפכנים מסוכנים, ותיאר את האדוקים כ״עבדי הקיסר הנאמנים ביותר ומתנגדים לכל תנועה מהפכנית וליברלית". הרוזן ליאון טהון, שכרית ברית (קונקורדאט ) עם הואטיקאן, חלם גם על חתימת "קונקורדאט " עם היהודים ולסכל בכך את חדירת הליברליות אל שורות היהודים. מטעם זה הסכים אפילו לחוקק חוק על איסור פתיחת חנויות יהודיות בשבת, ולהרחיב את הסמכויות והשיפוט של הרבנים.

לפיכך הסכים הרוזן טהון להכיר בישיבת פרשבורג כבית־ספר לרבנים עם זכויות פומביות. בישיבת הקבינט מ־7 ביוני 1860 44) הציע ליסד בגליציה בית־ספר כדוגמת ישיבת־פרשבורג ולוותר על דרישת תעודות* גמר של גמנסיה ופילוסופיה מהמועמדים לרבנות. שר* הפנים גולוחובסקי הסכים לתכניתו, שנתקבלה ברוב גדול וב־4 ביולי 1860 נאשרה ע״י הקיסר 45). ועל יסוד אישורו פורסם החוק מ־21 בפברואר 1861. ב־15 בדצמבר 1860 נתמנה כראש־הממשלה אנטון שמרלינג (1805—1893), שהיה ידוע כליברלי בהשקפותיו. אולם למרות השינויים שהכניס נשארה בעינה, בשטח הדת והחינוך, ההשקפה שהעדיפה את האדוקים על הנאורים מתוך הנחה, שאין לחשוש מהם ל״כדונות מהפכניות" שבעלי*השכלה חשודים בהן. קו מדיני זה נמשך עד 1868. תחוקות אוקטובר 1859 ופברואר 1860 עוררו חיים פוליטיים. בגליציה נוסדו מפלגות, שנקטו עמדה לגבי