293 ד״ר נ. מ. גלבר 294 היהודים בתנועת המרד. בקרק אנהל ו תעמולה לשם זה: ד״ר יעקב דרובנר, ד״ר יוסף אטינגר, ביננפלד, אדולף אלכסנדרוביץ, הנריק מרקוספלד ומשפחת גומפלוביץ. בלבוב היה המצב שונה מזה: היהודים היו מושפעים מן התרבות הגרמנית ולא נלהבו לענין הפולנים. אמנם, חלק של הסטודנטים היהודים הצטרף לפולנים. תלמידי הפקולטה למשפטים, יוסף לבקוביץ, מאוריצי יקלס ופיליפ צוקר היו היוזמים הראשיים וארגנו את חבריהם ברוח זו, אך לא הצליחו להשפיע על כל הסטודנטים. רבים מהם לא אהדו את ההתבוללות הפולנית, ומנהיגם־דברם היה פיליפ מאנש, יליד ^בוב. (נולד ב־17 במרס 1838). אביו, ר׳ שלמה מאנש, היה סוחר ידוע, משכיל, שחינך את בנו ברוח חילונית. בשנים 1855—1861 למד פיליפ מאנש משפטים באוני״ ברסיטת לבוב. מנעוריו התעניין בענינים יהודיים וביחוד, באידיש ודקדוקה. ידידו היה לודביק גומפלוביץ, מנהיג הנוער המתבולל בקרקא. בניגוד למתבוללים, נקטו מאנש וקבוצת חבריו עמדה, שהיהודים הם לאום בעל תרבות גדולה, שאינו זקוק להתבוללות. רעיון זה השפיע על מאנש לאחר״זמן לפעול במסגרת "שומר ישראל". לפיכך התאונן לודביק גומפלוביץ, על הנוער היהודי באוניברסיטת לבוב שלא נטה לקו הלאומי הפולני 43 א).

ביוני 1861 הגיע ללבו כרוז מוארשה 44 ) שהודגש בו שהמעצמות השולטות על חבלי פולין מסכסכות את האכרים באצילים, מעוררות את הנוצרים נגד היהודים, והרוטנים נגד הפולנים, הרי כולם הם בנים למולדת אחת. הכרוז הזכיר, שהיהודים הפגינו רגשות־ אהדה לפולין ו״הם אחינו ופולנים כמונו אלא שהם בני דת אחרת. אנחנו אתם והם אתנו, נעבוד יחד בשלום ובאחוה ובמאמצים משותפים למען שחרורה של פולין". העלונים נמכרו ברחובות לבלב גם ע״י יהודים 45 ) . פרט לסטודנטים מועטים לא הושפעה האוכלוסיה היהודית ביותר מן המתרחש בתנועה הפולנית. פילים צוקר, יוסף לבקוביץ ומאוריצי יקלס היו הפעילים העיקריים למען המרד הפולני בקרב הנוער האקדמאי היהודי. פילים צוקר, בנו של הרופא ד״ר ליאון צוקר, מברודי, אסף מדי-ם בשביל המורדים. בחיפוש שנערך בביתו מצאה המשטרה כמות גדולה של מדי־צבא. הוא נעצר ונידון למאסר. יוסף לבקוביץ, אביו יצחק היה סוחר סיטוני בעל ביה ב״ברייטעגאס״ (פלאץ גולוחובסקיגו), מספר 9.

הוא ויקלס ביקר אצל הרב ר׳ דוב־ברי שמייזלש בזמן שהותו בלבוב, ובתואנה זו ערכה המשטרה ב־11 במרס 1862 חיפוש בביתו ומצאה אצלו חומר שהעלה חשד על השתייכותו לארגון המרד הפולני. הוא נידון למאסר ושוחרר בשנת 1867. היה פקיד במשרד־האוצר, אולם בתוצאות העינויים בסוהר היה כל ימיו חולה ורצוץ. יחד אתו נאסר גם יקלס, שנידון למאסר ואחרי שחרורו גמר את לימודיו והצטיין כעורך־דין בלבוב. כאמור לא התעניין הציבור היהודי מלבד הקבוצה הקטנה של סטודנטים במרד הפולני. האינטליגנציה היהודית היתה, ברובה נגד תמיכה בפולנים. המרידות נגד הפולנים שהתנגדו להעניק שווי־זכויות ליהודים במסגרת הדיון על תקנון־העיר, גרמה ליה סקריר זה. אמנם, היו בודדים, ביניהם ד״ר מיריץ רפפורט ומרק דובס, שאהדו את התנועה הפולנית ונתנו גם ביטוי לרגשותיהם הלאומיים. הסופר העברי הידוע יוסף כהן־צדק נקט בעתונו "המבשר" עמדה אנטי־פילנית והזהיר את יהודי גליציה מפני השתתפות במרד או מתן עזרה פעילה לפולנים, המדכאים את היהודים בגליציה. אכן, הוא הכיר בעובדה שהיהודים נמצאים בין הפטיש והסדן. הסופר העברי הצעיר נתן סמואלי כתב בגלוי שאין לתת אמון בהבטחות "הממשלה הלאומית הפולנית" המחניפה ליהודים כדי לזכות בתמיכתם.

המרירות וחוסר־האמון התגברו כאשר העיתון הפולני ״גוניץ״ פרסם ידיעה ב־26 ביולי 1863 על שוליה נוצרי שנהרג ברובע היהודי. הדבר גרם להתנפלות של נוצרים שהתפרעו בסביבת רחוב יואלובה, אע״פ שהשמועות נתבררו כידיעת־כזב. ורק בעזרת הצבא הוקם הסדר. למחרת ב־27 ביולי 1863 — פרסם מפקד־העיר של תנועת־המרד כרוז אל תושבי־העיר, בו הדגיש כי העם הפולני הכריז בפני העולם על ד,עקרון של שוויון ואהוד, בין כל המעמדות והדתות. מכאן העובדה שכל הפולנים, ויהודים בכלל, נלחמים בשדה־ הקרב למען שחרורה של פולין. היהודים הם שווי־ זכויות במולדת ועל הפולנים להשפיע על הנוער להתנגד לכל התפרצות נגד היהודים. בכרוז שני נדרשו בעלי־המלאכה, הסוחרים והרוקחים הפולנים לקבל שוליות יהודים. והתיאטרונים נתבקשו להמנע מהצגת מחזות שתכנם לעג ליהודים. הכל חייבים לדעת תושבי גליציה, כחלק של פולין, צריכים לציית לפקודות הממשלה הלאומית החשאית, ואסור לזלזל בשווי־זכויות לכל מעמד ודת, כי רצון העם הוא • הצד