23 ד״ר נ. מ. גלבר 24 מכריע, לא עלה להם הדבר בנקל נוכח ההתחרות הקשה מצד הסוחרים הארמנים והיונים. שלא חסכו שום אמצעי, כדי לרכז בידיהם את כל המסחר. אולם ליהודים עמדו קשריהם עם תפוצות הגולה במאבקם הכלכלי. באפריל 1340, אחרי מות הנסיך הרותני בולסלב "מאזור", פרצו מהומות בפני הארץ ורייסין נכבשה ע״י מלך פולין קאזימירז הגדול (1333 — 1370). במצב היהודים לא חל כמעט שום שנוי. היהודים קבלו מידי המלך פריביליגיה שלא צמצמה במאומה את זכויותיהם. שנוי בא רק בהרכב האוכלוסיה היהודית. כידוע, גבר בימי קאזימירז זרם מהגרים יהודים מגרמניה, שהמלך העניק להם זכות-יתר. גל הפליטים הגיע גם לבובה. המהגרים החדשים דחפו לאט־לאט את הישוב הכוזרי־הקראי מעמדתו, במקום השפה הסלבית השתלטה השפה הגרמנית־האידית, ומנהגי היהודים האשכנזים נקבעו בראש. בפריבילגיה המעניקה ללבוב את החוק המאגד־ בורגי, שניתנה על ידי קאזימירז הגדול ב־17 ביוני 1356, לא נקבעו הגבלות לגבי תושבי היהודים 4). בפריבילגיה זו היתה תקנה, שלפיה ניתנה ליהודים אם לא ירצו ליהנות מהחוק המגדבורגי, אוטונומיה בעניניהם הפנימיים, והם הורשו להחזיק ביוריס־ דיקציה המיוחדת להם. הם הוצאו לגמרי משיפוט העיריה ונשארו גם להבא בשיפוטו של הממונה על המבצר ("בורגראביא"), עם זכות־ערעור בפני הסטרוסטא כבא־כוחו של המלך ברייסין.
גם בתקנון העיר ("ווילקיר") משנת מ׳ 13 שאישר בקרקא על־ידי המלך קאזימיר ז הגדול, שהכיל דיני נפשות וירושות, לא הוזכרו היהודים. בשנת 1364 הורחבה הפריבילגיה הכללית ("סטאטוטא יודעארום") של בולסלב האדוק משנת 1264 על היהודים בלבוב. ומאז הוכנסו למסגרת התרבות היהודית־המערבית, ובמשך הזמן נעלמו מנהגי יהודי־המזרח והשתלטו מגהגי־אשכנז בחיים היומ־יומיים, בתפלה ובחיי הק ד,לה. אחרי השריפה בשנת 1350 נבנתה העיר מחדש. היהודים גרו מאז בשני רובעים: ברובע העירוני — רחוב בלאחארסקא־סרבסקא — באימוב — הסמוך לשוק העירוני ("רינעק"), ונקראה "רחוב היהודים׳/ גרו היהודים האמידים, ♦ וברובע הקרקובי התגוררו השכבות העניות. ב־25 באפריל 1367 אישר קאזימיר לפי בקשת יהודי לבוב, קרקא וסנדומירז, לכל יהודי פולין הקטנה את הפריבילגיה הכללית בנוסח מורחב ומושלם מתקנון שנת 1264. אחרי מותו של קאזימיר ז בשנת 1370, מסר יורשו, המלך ההונגארי לודביג מאנז׳ו, שעבינֵי פולין היו בידו. א ה השלמת ברייסין לקרובו וולאדיס־לאי ו אפאלסקי שהיה אדמיניסטרטור יעיל והפנה את התענינותי המיוחדת גם לפיתוח המסחר עם המזרח. בחיי היהודים לא בא שנוי, זכויותיהם אושרו יאפילו הורחבו, וניתנו להם גם הנחיות מיוחדות בשטח המסחר עם הונגריה.
בסוף המאה הי״ד והט״ו היתה לביב לתחנת מעבר חשובה בין המערב והמזרח. עם התפתחות המושבות של וניציה וגינואה על חופי הים השחור הורחב הקו המסחרי הידוע בשם כביש טאטרי שהיה מקשר את המושבות עם ארץ־מוצאן. בקו זה המשיכו להביא את תוצרת המזרח וסחורותיו דרך לבוב וטהיראן לבאלטיקום ודרך קרקא לנירנברג. בקו מולדביה הביאו שוב דרך לבוב סחורות לטרנסילבניה ומשם לחופי הים השחור ולאסיה הקטנה. בתהליכי המסחר מילאו היהודים תפקיד לא קטן. בניגוד לגרמנים שביססו את העיר מבחינה ארגונית־ אדמיניסטראטיבית וליונים שהכירו יפה את המזרח, הצטיינו היהודים בקשריהם בתפוצות הגולה שבאזורים אלה. בשו״ת של הרב ר׳ ישראל בן פתחיה (מהרא״י איסרליין, 1390 — 1460) מדובר, כפי שנזכר בספר "לקט יושר" של תלמידו יוסף בן משה מהוכשטט 5), על קו־המסחר מאוסטריה להונגריה דרך פשמישל — לבוב. יהודי רייסין שניהלו מסחר סיטוני עם ארצות המזרח הקימו גם שותפויות מסחריות. שותפות של 3 יהודים מלבוב: שלמה, שיביה (צ׳בעיא=צבי?) ויעקב 6) מספקת לעירית לבוב, בשנת 1383, מטען פלפל גדול בשווי של 150 גרזיבני 7). ישנם גם יהודים מלווים במשכנתאות, שבחוזיהם הם מתנים לעצמם את הזכות למכור את הבית הממושכן, אם הלוה לא יפרע את חובו בתאריך המוסכם.
אחרי מותו של לודביג ב־שנת 1382, המשיכה בתו יאדביגה שהוכתרה ב־1384 כמלכת פולין, להחזיק במדיניות הכלכלית של ולדיסלב, ובשנת 1387 קבעה את לבוב למרכז ("אמפוריום") בשביל כל הסחורות המגיעות ממזרח. בפריבילגיה שהוציאה אושרו כל הזכויות והפריבילגיות של תושבי־העיר הרותנים, הארמנים, הסאראצנים והיהודים 8).