305 ד״ר נ. מ. גלכר 306 באותה תקופה התגיירו: 56 בוצרים (32 גברים, 24 בשים), מהם היו 33 קטולים (21 גברים, 12 בשים), 7 יוובים־קטולים (3 גברים, 4 בשים), 1 ייובי־מזרחי (אשה), 10 אבבגלים (5 גברים, 5 בשים), 5 בלי־דת (3 גברים, 2 בשים) 3). הקמת מסילות־הברזל לבוב — לבוב — צ׳רנוביץ, ויתר הקוים בפנים גליציה, עודדה את פיתוחה הכלכלי של העיר, ומשכה יהודים מערי־השדה שמצאו בה את מחיתם. בידי היהודים התרכ ז כמעט כל מסחר־היצוא מגליציה המזרחית לכיוון המערב: תבואה, בקר, סוסים, תוצרת חקלאית ועצים, וכן גם היבוא של סחורות קולוניאליות, מוצרי־הלבשה, הבעלה, תוצרי תעשיות, מכונות חקלאיות, בכיוון המזרח ולפנים גליציה. התעשיינים שמלקיס, קליין, גרובר ושימר הקימו בשנים 1860 — 1870 בתי־מבשל לבירה שתוצרתם היתה מפורסמת בכל אוסטריה. בלבוב הוקמו גם מרכזי ההנהלה והמסחר של תעשיות ערי־השדה, כגון: נפט, תוצרת־עץ. יהודים היו מספקים אדנים למסלות־הברזל באוסטריה וגרמניה, תרנים ועצי־בניה לאניות בשטטין, דאבציג, טריאסט, המבורג ואנגליה. יהודים הקימו חברות לתחבורה, הובלת משאות, עמילות, ביטוח וסוכנויות 4). מאות משפחות יהודיות מצאו פרנסתם בענפי כלכלה אלו.
גם הסחר הסיטוני, המחסנים הגדולים של אריגים, סהורות־עור, מזונות, משקאות, מכשירים חקלאיים, היה ברובו המכריע בידי היהודים והעסיק הרבה פקידים, עוזרים, פועלים ושכירים. מבין הסיטונאים היהודים ידועים נתבזון, אשכנזי, קורקיס, וואהל, קלארפלד, בייזר, אפשטיין, קולישר, שפרכר, גלאנץ, וויקסל, שטארק והלפרן. בעלי־הון יהודים השקיעו בשנים 1866 — 1885 גם סכומים גדולים בקנית קרקעות ואחוזות, ובוצר מעמד של בעלי־אחוזות יהודים, שבניהם היו חלוצי הפולוניזציה בקרב היהודים התומכים במדיניות של הפולנים בגליציה. משפחות הורוויץ, קולישר, מיזם, לוונהרץ, פרנס, לאזרוס, באצ׳יס, לאבדסברגר, דובס, וואהל, בובר, קלרמן, רחמרין פרנקל, טאם, נייוועלט, הן מבעלי האחוזות היהודים הראשונים בגליציה, ורבים מהם קיימו בלבוב את משרדיהם. בעלי־אחוזות אלו העסיקו יהודים גם בפקידות ובעבודה חקלאית. בעיר גופא קנו יהודים מגרשים ובנו רובעים חדשים בגושי בתי־מגורים. בשטח הבנייה היו פעילים זומרשטיין, שקנה את אחוזת זאמארסטינוב, שנקרא בפי העם במשך שנים "זאמרשטייךהאף", אחריו החלו גם זלצר, יאנאס ושפרכר להקים שם בתי־מגורים.
זרים יהודים מערי־השדה עלו ביחוד אחרי המאורעות של 1846, מפחד התפרעות האכרים, הבאים היו חוכרים, בעלי משרפות־יי״ש, סרסורי בעלי־אחוזות שעסקו במסחר, בתעשיה זעירה ובקבלנות או קנו בתים ומגרשים. מאלה ידועים: אגיס, סוקאל, קליין, בר, פרנס (שכר עוד בשבת 1835 אחוזות בפודוליה ׳־׳•), טנר, לנדאו, קימלמן, רוחמיס, שנפלה בלומנפלד, פיפס, רוהאטין. הם תרמו תרומה גדולה להרחבת העיר ובנינה ובקשריהם עשו את לבוב למרכז מסחרי בין המזרח והמערב. ביחוד הצליחו להרחיב את קשרי המסחר מזמן שברודי ירדה מעמדה של עיר חפשית, ורבים מסוחריה, עמיליה ובעלי־ההון עזבו והשתקעו בלבוב בהמשיכם לפת את הקשר הכלכלי עם וינה, גרמניה ורוסיה. מעשירי ברודי עברו ללבוב: לונהרץ, מיזס, איב־ לנדר, ברוינשטיין, מנדלסבורג, ברנשטיין, קורבפלה טראכטנברג, מרגליות, קלרמן, גארפיין, אברמן, יקלס, סובל, ביקורייצס (שהקים בשנת 1879 בנק גדול בוינה), . פתיחת הבורסה בלבוב ב־1 בינואר 1867, תרמה הרבה לייצוב המסחר בעיר. מבין 8 מפקחים על הסוכנים והקומיסרים בבורסה, נתמנו 4 יהודים: יוסף קולישר (מנהל סניף הבנק הלאומי בלבוב), חיים הוכפלד, מאיר מיזס וי. וואלאך. גם בבנקאות היו היהודים פעילים הן כבנקאים עצמאיים או כמנהלים של סניפי בנקים מוינה. מבין הבנקאים העצמאיים ידועים: הורוויץ, יאנאס, לאזרוס, מיזס, שטרוה, קיץ ושטאף.
אכן, מצב ם הכלכל י ש ל היהודי ם בלבו ב הי ה טו ב מאש ר בית ר ער י גליציה, בה ן נמצ א ר ק אחו ז אח ד ש ל משפחו ת ע ם הכנס ה שנתי ת ש ל 20 אל ף פל׳, 4% ע ם הכנס ה ש ל 10,000 — 20.000 פל׳; 10% בעלי ־ הכנס ה ש ל 200 — 500 גולדי ן לשנה? 25% — פחו ת מ־200 גולדין; כ־60% מ ן היהודי ם חי ו ע ל קצב ה 5 א). השינו י הניכ ר ביות ר התחול ל במקצועו ת האקד ־ מאיים. ע ם הענק ת האמנסיפצי ה השלמה, התחיל ה תקופ ה חדש ה בחינו ך הנוע ר היהודי, שנכנ ס לחיבו ך בבתי־הספ ר הכלליים. ע ד 1848 הי ו ילד י ישרא ל זקוקי ם לרשיו ן מיוח ד ש ל השלטונו ת כד י ללמו ד בגימנסיה. בשנ ת 1848