309 ד״ר כ. מ. גלב ר 310 והצדקה*) ; מוריץ קולישר — עניני החינוך ובתי־ הספר 3). עניני הקהילה התנהלו מתוך סבלנות הדדית, והנאורים השתדלו להרחיב את המוסדות הציבוריים. בבית־החולים עבדו הרופאים ד״ר מוריץ רפפורט, ד״ר זילברשטיין וד״ר וויץ. דאגה מיוחדת ניתנה לבתי־ הספר: עוד בספטמבר 1867 החליט ועד־הקהלה פה אחד, להכניס את לימוד השפה הפולנית לבתי־הספר היהודיים. בו בזמן נוסדה גם אגודה להפצת השפה הפולנית באוכלוסיה היהודית. בראש האגודה עמדו ד״ר הניגסמן 4), מרקוס דובס, מ. קולישר, יהושע מיזס, הרב לונשטיין, ד״ר יוליוס קולישר, ד״ר פיליס צוקר וד״ר י. פרנקל. שאיפתם להוציא גם עתון למען היהודים הוגשמה עם יסוד האגודה "שומר ישראל". בקרב האינטליגנציה היהודית נסתמנו שני כיוונים פוליטיים מנוגדים: של צנטרליסטים, אוהדי־המפלגה הליברלית האוסטרית, שהתאכזבו מהפולנים ותכסיסיהם האנטי־יהודיים בסיים הגליצאי. עתונו של אברהם־ מנדיל מוהר, ״צייטונג״ (1869, גל׳ 9) יצא בגלוי נגד הפולנים וידידותם הצבועה לגבי היהודים, שמטרתה רק לנצלם למען עניניהם. "הפולנים היו רוצים לראות ביהודי את ה״מושקו" ו״איצקו" מלפני עשרות שנים. אולם הזמנים ההם עברו, ואם ימשיכו הפולנים לנהוג במדיניות אנטי־יהודית, ידעו היהדים להגיב כהלכה, ואל לפולנים לשכוח את עזית היהודים בבחירות אל הסיים".
בנגוד לדעתו תמך מיעוט קטן של יהודים בפולנים ושאיפותיהם נגד ריכוז־השלטון . ראשי קבוצת הצנטרליסטים, ראובן בירר, ד״ר פיליפ מאנש וד״ר יוסף כהן, יזמו בשנת 1867 את הרעיון לייסד את האגודה "שומר ישראל". מטרתה העיקרית היתה להגן על שווי־זכויות של היהודים, לעורר את המוני־העם לפעולה צבורית־פוליטית בקהליה ובעיריה, ולהקים נציגות יהודית בסיים ובפרלמנט האוסטרי, להפיץ את רעיונות ההשכלה והציביליזציה, התקרבות ושיתוף־פעולה עם האוכלוסיה הלא־יהודית, למען פיתוח גליציה להבטחת התגשמות האמנסיפציה למעשה. האדוקים והחסידים ראו ב״שומר ישראל" מכשיר להפצת השכלה. אנשי "שומר ישראל" שטובי המשכילים, האינטליגנציה האקדמאית והקהליה * ) בלבוב היו קיימות בתקופה זו 80 חברות צדקה וסעד יהודיות . הצטרפו להם, התקיפו את האדוקים והחסידים על התנגדותם להרחבת בתי־הספר .
האגודה הקיימה מועדון, ובו ספריה במדעי היהדות וגם עתונות בעברית ובלועזית. במועדון היו מתאספים עורכי־דין, רופאים, סוחרים משכילים וגם תורניים לקריאת עתונים, לשמיעת הרצאות ולוויכוחים בבעיות היהדות. נשיא־האגודה הראשון היה ד״ר פיליפ מאנש. שבועון האגודה, "דער איזראעליט", בלשון הגרמנית ובאותיות עבריות בתחילה, ואח״כ נדפס גם בכתב גרמני, הופיע בעריכתו של יעקב קליין. בין פעילי האגודה היה עורך־דין צעיר, ד״ר אמיל ביק (1845 — 1908), שמוצאו היה מיאנוב והוא הכניס ל״שומר־ ישראל" את הכיוון הצנטרליסטי האנטי־פולני. בפעם הראשונה נכנס "שומר ישראל" לזירה הפוליטית, בזמן הבחירות אל הסיים באוקטובר 1869. באספת הבוחרים ב־20 באוקטובר 1869, שהתקיימה ב״היכל הנאורים", המליצו ראשי האגודה (ד״ר מאנש, ד״ר הנריק גוטליב, המטיף ליונשטיין וד״ר שמעון שאף) על מועמדותם של פלוריאן זיאמיאלקובסקי, קארול ווילד ואברהם מיזס (בנו של מאיר־ירחמיאל מיזס). בבחירות נבחר זיאמיאלקובסקי, ומועמד "שומר ישראל", אברהם מיזם, נכשל.
בבחירות בשנת 1870 נבחר בלבוב מועמד "שומר ישראל״ ד״ר הרמן פרנקל, שקיבל 2344 קולות מתוך 3550. הבחירות היו סוערות מאד. -,האגודה הדמוקרטית "של הפולנים יצאה נגד היהודים והפיצה עלונים אנטי־יהודיים בקהל. היו אפילו התנגשויות עם יהודים ברחוב ונופצו שמשות בדירות של יהודים. בככר־קרקא הגיעו הדברים לידי מהלומות־דמים עד שהצבא הוכר ח להתערב. בשנת 1870 השתקע בלבוב ד״ר ברנהרד גולדמן, שהשתתף במרד פולין בשנת 1863, הוא ריכז סביבו את קבוצת האינטליגנציה היהודית, השואפת להתבולל בפולנים, ופתח במאבק נגד "שומר־ישראל". אולם היחסים בין היהודים והפולנים התחדדו, בגלל עמדת הפולנים נגד הקונסטיטוציה ודרישותיהם לפדרציה, שהיהודים ראו בה סכנה לעצמם. הנסיון בסיים הגליצאי הוכיח ליהודים, כי מוטב לסמוך על הממשלה המרכזית בוינה מאשר על הפולנים. גם נאומי־השנאה של צירי־הסיים קשצונוביץ וזיבליקוביץ (שבשנת 1870 הכריז כי הפרלמנט הוינאי "מיוחד", "ז׳ידזאלי"), והעובדה שהסיים לא בחר אף ציר יהודי כנציג בפרלמנט הוינאי, הראו ליהודים שרוב המדינאים