313 ד״ר נ. מ. גלבר 314 "יודיש ע פרעסע׳ / בעריכת םשל נתן סמואל ויעקב־ צב י שפרלינג. ועד־הקהלה, בראשותו של ד״ר יוליום קולישר, הרחיב את פעולתו למען מוסדות הצדקה והסעד, שהקיפו 53 חברות ומוסדות, שתקציבם בשנים 1873/4 היה 75.000 גולדין. התענינות רבה הוקדשה לרשת החינוך הדתי. בלבוב התקיימו בשנת 1874 — 69 חדרים, בהם למדו 955 ילדים בתנאים סניטריים איומים. ביזמתו של הרב לוונשטיין השתדל ועד־הקהלה להכניס שיפורים בחדרים והוציא 7.731 פלורין לתלמוד תורה. אולם מאמציו נכשלו בסירובם של האדוקים, שלא הסכימו להתערבות הקהלה בענינים הפנימיים של החדרים ותלמודי־התורה. בשנת 1874 נוסד בית־ התמחוי הראשון, ונבחרו אליו הרב לוונשטיין כיו״ר וד״ר י. פריד כסגנו. תקציב ההוצאות של הקהלה עלה לסכום 57.960 פלורין לשנה. פעולה מיוחדת נעשתה ע״י ד״ר קולישר למען 2 בתי־הספר היהודיים, בהם למדו 1298 ילדים, להרחיבם כדי קליטת תלמידים נוספים. כ־500 ילדים יהודים למדו בבתי־הספר הכלליים. לתקציב בתי־ הספר היהודיים הוצאו 36.000 פלורין. "קרן מרקום ברנשטיין" הוציאה סכומים שנצטברו מן הרבית להשתלמות ילדים במלאכה. בראש הקור־ טוריון של הקרן עמד הרב לוונשטיין. הקהלה תמכה גם בבתי־הכנסת, שמספרם עלה עד 20.
פעולת ם העיקרית ש ל ד״ ר קוליש ר וד״ ר מאנ ש היתד . מוקדש ת לעיבו ד תקנון־הקהלה , שהוח ל ב ו בשנ ת 1871 . בסו ף 1874 הוג ש התקנו ן לאישו ר הממשל ה והאישו ר נית ן ג ם ע״ י הנציבו ת ב־ 13 באוקטוב ר 1875 (מספ ר 4464 ) . האדוקי ם יצא ו נג ד התקנו ן באספו ת בבתי־המדר ש ובקלויזי ם והזעיק ו א ת הציבו ר היהוד י והחתימ ו א ת אוהדיה ם ע ל כת ב ערעו ר שהוג ש א ל משרד־הדתו ת בוינה . הערעו ר עיכ ב א ת הכרז ת הבחירו ת החדשו ת בשנ ת 1876 , והשלטונו ת נתנ ו הורא ה לקיי ם א ת הבחירו ת לפ י התקנו ן ש ל יוס ף 11 הקיים . נבחר ו כ ל המועמדי ם ש ל האדוקים . אול ם הבחירו ת בוטלו , כאש ר ג ם משרד־הדתו ת איש ר ב־ 9 במר ס 1877 א ת התקנו ן ע ם שינויי ם קטני־ערך . אחר י שהקהל ה הסכימ ה לשינויי ם , אוש ר התקנו ן החד ש ב ־ 11 ביול י 1877 והקהל ה הכריז ה בחירו ת חדשות , בה ן נצח ה רשימ ת הנאורי ם ו״שומ ר ישראל" . לועד־הקהל ה נבחרו : מק ם אפשטיין , שלמ ה בובר , ד״ ר הנרי ק גוטליב , ד״ ר פילי ם מאנש , מאי ר ירחמיא ל מיז ם וד״ ר יוליו ס קולישר ? מ ן האדוקי ם נבחרו : יהוש ע שמלקיס , ישעי ה הורוויץ . כנשי א ועד־הקהל ה נבח ר מאי ר ירחמיא ל מיז ם 11 א) . באות ו זמ ן על ה עני ן בחיר ת הר ב ע ל סד ר היום .
עם פטירתו של הרב ר׳ שאול נתנזון ב־4 במרס 1875, הוכרז מטעם ועד־הקהל המכרז על משרת הרבנות. הופיעו שני מועמדים: ר׳ יצחק־אהרן אטינגא חבר ועד־הקהלה, וקרובו ר׳ צבי־הירש אורנשטיין. יהודי לבוב נתפלגו לשני מחנות. האדוקים דרשו לבחור בר׳ צבי־הירש אורנשטיין, נכד הגאון ר׳ יעקב־ משולם אורנשטיין, שניהל יחד עם ר׳ יעקב נפתלי הירץ ברנשטיין (1813—1873) ו1 ב) מלחמה נגד הרב אברהם כהן. ר׳ צבי־הירש אורנשטיין היה רב בבריסק־דליטא משנת 1865 עד 1873, שאז הוכרח לעזוב את העיר כנתי ז ר ונבחר לרב ברישא. במרס 1875 התקיימה בבית־הכנסת בחוץ־לעיר אספת נכבדי האדוקים בה החליטו לדרוש את בחירת הר׳ צ״ה אורנשטיין. בקהלה היתה התנגדות לבחירתו, בגלל מעשה הרעלתו של הרב כהן 11 ג). המועמד השני, ר׳ אהרן־יצחק אטינגא, נתמך בעיקר ע״י החסידים, ששנאו את הר׳ צ״ה אורנשטיין, שהיה "מתנגד". ועד־הקהלוגם נציגי "שומר־ישראל" לא הביעו התנגדות לר׳ צ״ה אורנשטיין, מלבד הלל לכנר, תלמידו של רנ״ק, שיצא בגלוי נגדו 12). בבחירות שהתקיימו ב־9 וב־10 במאי 1875 נבחר הרב צ״ה אורנשטיין ברוב קולות מכריע בתור רבּה של לבוב וב־22 ביוני 1875 בא לעיר. במשרד הקהלה נכנס לתפקידו באופן חגיגי בנוכחות נכבדי הקהלה.
הרב ר׳ צבי אורנשטיין, שהיה גדול בתורה ובעל־ השכלה וידע את השפה ואת הספרות האשכנזית, התנהג בסובלנות וידע לקרב אליו את המשכילים והמתקדמים. אבל הוא היה שנוא על החסידים, וביהוד התיחסו אליו באי־אמון חסידי בלז עם הצדיק ר׳ יהושע רוקח בראשם. בדעות האינטליגנציה היהודית חל מפנה ברוח של פולוניזציה, והדבר השפיע על קו המדיניות של "שומר ישראל", שהציבור היהודי נטה לצדו. בשנת 1870 השתקע בלבוב ד״ר ברנהרד גולדמן, מן המשתתפים הפעילים במרד פולין בשנת 1863. בשנת 1867 בא לוינה וכנתי ן פולין־הקונגרסאית ביקש רשיון להתגורר בלבוב, כדי להשתדל בדבר משרת מרצה באוניברסיטה 12 א). אולם הנציב גולוחובסקי