321 ד״ר מ. גלכר 322 בשנים 1880 — 1882 עברו דרך לבוב רבבות פליטים יהודים מרוסיה בדרכם לאמריקה. הוקם ע״י הקהלה "ועד עזרה לפליטים". הגיעו גם נציגי ארגוני־ עזרה יהודים באנגליה ובצרפת, סיר מובטגיו. ד״ר אשר, ונציאני, קארלנטר וגם חובב־ציון האנגלי לורנס אוליפנט שנתקבל ע״י ראש הקהלה שלמה בובר ש״היה לימינו"*) . למרות תופעות האנטישמיות כתנועה פוליטית, רצה המנהיג וציר־הפרלמנט ד״ר אמיל ביק, לשכנע את יהודי גליציה כי "האנטישמיות איננה אלא צמח שגדל רק בוינה ולא על אדמת פולין". הקהלה דגלה בכיזון הפולוניזציה. ועד הקהלה שנבחר לשנים 1883 — 1888, בחר לנשיא את ד״ר פיליס צוקר, מחלוצי ההתבוללות הפולנית. גם חברי־הועד: שמואל הורוויץ סגן־הנשיא, וד״ר אמיל ביק עזבו את הקו הותיק של "שומרי־ישראל", מלבדם היו בהנהלת הקהלה עוד ד״ר הנריק גוטליב ושמואל קלרמן. ד״ר צוקר וד״ר ביק היו בקשרי־ידידות עם נציבי גליציה, הרוזן אלפרד פוטוצקי ואחריו זאלסקי, ועם שאר מדינאים פולניים, והם הטו את המדיניות היהודית בגליציה לפי רצונם.
בעיות חינוך הנוער החרדי העסיקו את המנהיגות היהודית במדה מרובה. ה״אליאנס" מוינה התחיל בשנת 1885 בגליציה בפעולה מוגברת בשטח זה. בלבוב שכרו בית, 25 מלמדים הצהירו בפומבי על נכונותם להנהיג בחדריהם למודים חילוניים. מנהל בית־הספר ע״ש צ׳אצקי 20), נחמיה לנדס, עיבד תכנית לימודים. הוקם גם חדר מרכזי בשביל צעירים עד גיל 18. בשנת 1884 הקים המטיף לוונשטיין בית־ספר "אהל משה" (ע״ש משה מונטיפיורי) ובו ניתן לילדים עניים חינוך יהודי וכללי. מיד נרשמו בו 78 תלמידים. המפעל נעזר ע״י שמעון לנדא. המטיף לוונשטיין היה בעל דגש לאומי ורצה בחינוך הנוער ברוח יהודית ושלא יבולע ע״י ההתבוללות הפולנית השוררת בבתי־ הספר הכלליים. אולם בתי־הספר והחדרים שנעזרו ע״י "האליאנס" עוררו את התנגדות האדוקים. בראשותו של הרב צבי־הירש אורנשטיין התקיימה אספה, בה ניסה להסביר לאדוקים, שנוכח חובת הלימוד הכללית שהממשלה עומדת להטיל על האוכלוסין רצוי לדאוג *) ״המגיד״, 1882, ע׳ 128 — 129. חוגי החרדים לא השתתפו במפעל העזרה ועמדו מרחוק לו. לבית־ספר דתי מאורגן באופן מתאים. מנהיג החסידים אהרן פיפס הצהיר באספה ש״דת ותרבות הם מנוגדים כמו אש ומים", למרות הסברותיו של הרב ר׳ צ״ה אורנשטיין התנגדו האספה בחריפות לכל שינוי בשיטת ה״חדר" ודרשה להשאיר את שיטת החינוך כמו שהיתה וכמו שהיא. הרב ר׳ צ״ה אורנשטיין עזב את האספה בכעס והמשיך לתמוך במאמצים בשטח זה.
ד״ר יהושע טהון ביזמת הקהל נפתח בלבוב במרס 1885 חדר מתוקן שנרשמו לו 381 תלמידים. 6 מלמדים הורו את לימודי־הקודש, 8 מורים הירו לימודי־חול לפי תכנית בתי־הספר העממיים. המטיף לוונשטיין ונחמיה לנדס היו פעילים בשטח זה. ביזמתו של המטיף לוונשטיין נוסדו גם קייטנות לימי החופש בשביל ילדי בתי־הספר יהודים. בראש הועד שדאג להחזקת הקייטנות מטעם הקהל עמדו ד״ר גולדמן ויעקב שטרוה. בעית החינוך וההשכלה העממית העסיקו את דוב האינטליגנציה, מתוך סברה שבאמצעות הלשון הפילנית והתמזגות תרבותית, יצליחו היהודים לרכוש את אהדת הפולנים ולהפיג את האוירה האנטי־יהודית, שהשתלטה והתגברה. ב־16 במרס 1890 כנסה "אגודת אחים", שמטרתה העקרית היתה להטיף להתבוללות פולנית, משאל־וכוח בו ישב בראש הרוזן יאן טארנובסקי והשתתפו מבין הפולנים המדינאי הידוע הרוזן סטניסלב באדני, ד״ר מארכוויצקי זדזיסלב, תאדאוש רומאנוביץ, ד״ר יוזף וורשצינסקי, ד״ר זאגורסקי, ד״ר לודמיל גרמן, יאן פראנקה, ומבין היהודים ד״ר אמיל ביק, ד״ר פיליפ פרוכטמן, ד״ר נתן ל־ונשטיי ו (בנו של המטיף לוונשטיין). נדונה השאלה "באיזה צעדים אפשר לתקן את מצבם של יהודי גליציה, וכיצד לשפר את השכלתם ולפעול למען הטבת מצבם הכלכלי". אחרי דיונים מקיפים הוחלט, שרצוי להגדיל את