323 תולדות יהודי לבוב 324 מספר הילדים היהודיים בבתי־הספר הציבוריים ע״י חובת הלימוד, הקלות בשמירת החגים והשבתות ולמוד־ דת ע״י מורים מנוסים ובעלי השכלה כללית. לשם כך הציעו להקים בלבוב סמינריון למורי־דת וגם בית־ מדרש לרבנים. קהלת לבוב עבדה תכנית למודים לסמינריון של ארבע שנות־למודים. התכנית הקיפה את למוד השפה העברית ודקדוקה, תנ״ך עם פירושים, תלמוד, שולחן־ערוך, דוגמטיקה ומקורותיה, אתיקה ופילוסופיה יהודית, תולדות־ישראל, תולדות הספרות העברית ומתודיקה של למודי־דת. תלמידי הסמינריון היו צריכים ללמוד גם: בסמינריון ממשלתי את לימודי החול. הקהלה עשתה גם מאמצים להשיג מ״אליאנס" את הכספים הדרושים למטרה זו — אולם לשוא. עוד בשנת 1878 פנתה הקהלה בתזכיר אל הסייס, על יסוד החלטת כינוס־הקהלהות הראשון. רק בשנת 1884 הועבר הענין לועדת החינוך בסיים, אחרי דרישה חדשה של הקהלה והאגודה הפדגוגית הכללית. הועדה החליטה, שהסיים מתוך הכר בצורך להקים קורס מיוחד למורי־דת יהודים, מצהיר את נכונותו להקציב סכום קבוע, אם קהלת לבוב בעצמה, או ביחד עם יתר הקהלות, תכסה את רוב ההוצאות, שפת ההוראה תהיה פולנית ולסיים תהיה השפעה ופקוח מתאם על המוסד.
ההחלטה נתקבלה בסיים ב־28 בנובמבר 1890 . קהל ת לבוב, במאמציה להבטיח את התקציב, היתה מוכנה לסגור את בית־הספר לנערות 21 ) ולהעביר את תקציבו בסך 6000 גולדן לשנה לתקציב הסמינריון. בישיבתו מ־5 בדצמבר 1891 קבל ועד־הקהלה, בראשותו של ד״ר שמעון שאף, החלטה זו . השלטונות מפריא את סדר הענין למיעצת־העיר, אולם מועצת־העיר החליטה נגד סגירת בית־הספר לנערות, כדי לא להעמיס נטל כספי על תקציב העידיה ע״י העברת התלמידות לבית־ספר עירוני 22 ). ענין הסמינריון ובית־המדרש לרבנים לא ה־גשם. אחרי מו״מ ממושך עם הועד הארצי (וודזיאלקראיובי) ועם מיניסטריון הדתות והחינוך בוינה, וחוות־ דעת האוניברסיטאות בלבוב ובקרקא, החליטה קהלת לבוב בשנת 1902, להקים מוסד פרטי להכשרת מורי־ דת מבין התלמידים היהודים בסמינריון המורים הכללי. האדוקים התנגדו, כמובן, לכל ההצעות והתכניות ולא זזו מעמדתם והמשיכו להלחם במתקדמים בעתונם "מחזיקי הדת", שאחרי פטירתו של הרב ר׳ שמעון שרייבר נעשה תלוי לגמרי בחצר הרב מבלז. קבוצת האדוקים בלבוב, עם הרב ר׳ צבי הירש אורנשטיין בראש, ששינה דעתו (בימי כהונתו של הרב אברהם כהן היה אדוק קיצוני) ונעשה דיאליסטן בעניני המדיניות היהודית, התפשר לאט־לאט עם המציאות ודרישות־הזמן. השינוי בא בגלל העיבדה שבראש־הקהלה עמד שמואל הורוויץ שבחן בתפקידו משנת 1838 עד 1903 .
בשנת 1888 פרצה שוב מריבה מצד האדוקים בועד־הקהלה בגלל הכנסת עוגב להיכל. נציגם יעקב־ ברסוקאל הגיש מחאה חריפה לועד־הקהלה, אולם, ד״ר ביק הסתמך על חוות דעתו של הרב לוונשטיין והסכסוך שכך אחרי שהוחלט שלא ינגנו בעוגב ביום שבת. בקהל ת לבוב חלו שינויים עם פטירת כמה מנהיגים. באופק הופיעו כוחות צעירים והם תפסו בהגה השלטון. אחרי פטירתו של הרב ר׳ צ״ה אורנשטיין בשנת 1888, נבחר ר׳ יצחק־אהרן ב״ר מרדכי זאב סגל אטינגא (אטינגר), כרב במקומו. הרב ר׳ יצחק־אהרן אטינגא היה רחוק מקיצוניות וקנאות, ותרם תרימה ניכרת לייצוב הקהלה שנסערה בשל האדיקים והשפעת החצר של הרב מבלז. נד 15 במרס 1889 נפטר המטיף יששכר־בר לוונשטיין. בין המועמדים להיבחר במקומו היו ד״ר שמואל צבי מרגליות (יליד ברזזאני), הרב ד״ר ישעיה גלבהויז (יליד בוצאץ). שניהם נפסלו ע״י השלטונות הפולניים, מחוסר ידיעת הלשון הפולנית. ד״ר ברנהרד גולדמן הציע כמיעמד את נחום סוקולדב שבא ללודב ודרש ב״היכל הנאורים", במעמד הגבאים וקה ל רב, דרשה בפולנית שעשתה רושם חזק על השומעים,