331 תולדות יהודי לבוב 332 ז׳.פ.ס. שהתארגן באגודות שעודדו את הכרתם הלאומית והמעמדית. אע״פ שהמתבוללים החזיקו בהגה השלטון בקהילה (אחרי שמואל הורוויץ נבחר ד״ר אמיל ביק לנשיא הקהילה בשנת 1903 ובעזרת השלטונות נבחרו כנציגי היהודים בעיריה, בסיים ובפרלמנט בוינה) הלכה וירדה השפעתם בציבור היהודי. שליטתו המוחלטת של ד״ר אמיל ביק בקהילה עוררה מורת־רוח גם בחוגי המתבוללים הנוטים לדימוקרטיה, והם התנקמו בו בבחירות אל הסיים בשנת 1898, והכשילוהו בהצבעתם לטובת יעקב בויקו מנהיג מפלגת האכדים הפולנים, אע״פ שהיה נוטה לאנטישמיות. אמנם בועדי האגודות ומוסדותרסעד של "איקא", "קרן ברון הירש" וכן במיסדר "בני ברית" שסביפו בלבוב נוסד בשנת 1899 שלטו עוד המתבוללים, והשפיעו על החיים הציבוריים, אולם גם כאן הלכה ופחתה השפעתם עם התגברות התנועה הציונית. מסגרת הפעולות של הקהילה הקיפה א) עניני דת ב) חינוך? ג) מוסדות סעד; ד) כספים ועזבונות. הקהילה חלשה אז על תקציב. שנתי של 300.000 כתרים מלבד תקציבי בתי־הספר, בית־החלים, בית־היתומים וקרו־תמחוי. בשנת 1901, למשל, התחלק התקציב באופן זה: הכנסות מסים ישונות 297.000 כתרים (מהם

50.000 מסים, 247.000 שחיטה ועזבונות). ההוצאות עלו לסכום 308.000 לפי פירוט זה: רבבות — 17.980 כתרים, תמיכות לבתי־הספר״) — 10.334 כתרים, מזון כשר לחיילים וחולים — 4000 כתרים, השתלמות מקצועית של יתומים — 7000 כתרים, הזנת ילדי בתי־הספר — 9.620 כתרים, תמיכות למוסדות תרבות וסעד — 30.000 כתרים, לבית־המדרש לרבנים בוינה — 1000 כתרים, לבית־הספר ״חנוך לנער״ — 400 כתרים לפנסיות — 8.400 כתרים, אדמיניסטרציה 26.000 כתרים. תקציב בתי־הספר עלה בשנת 1904 לסכום 82.190 כתרים לעומת 73.256 כתרים בשנת 1898; תקציב בית־החולים בשנת 1904 היה 136.555 כתרים, לעומת 109.502 כתרים בשנת 1898? ביודהיתומים — 35.543 כתר בשנת 1904, כנגד 32.150 בשנת 1898? קרן התמחוי 9.345 כתרים כנגד 12.022 כתרים בשנת 1898. מלבד התקציבים הנ״ל עמדו לרשות הקהילה הרווחים של כ־60 עזבונות של מנדבים ותורמים, שהכנסותיהם •) היו קיימים 3 בתיספר ו־3 גבי ילדים. הוקדשו ברובם לצרכי בית־החולים, בית־היתומים, מוסדות צדקה ומתן סטיפנדיות. סכום העזבונות הגיע עד 755.643 כתרים. יש לציין במיוחד עזבון של 100.000 כתרים שתרם שמואל די־הורביץ ליסוד קופוד־מלווה לסוחרים ובעלי־מלאכה. מרווחיו ניתבו בשנת 1899 בלבד 224 הלוואות בסך כולל של 22.175 כתרים. קופת־ המלוה התקיימה עד מלחמת העולם הראשונה 20 יא). בשנת 1905 הובאה לדיון תכנית לבבות במרכז־

העיר היכל ("טמפל") חדש על מגרש גדול מול בבין הסיים. אולם התנגדותו של נציב־המדינה, שלא הרשה להקים בית־כנסת בקרבת הסיים, ומותו של ד״ר ביק (1906) שמו לאל את כל התכנית. אכן, הרחיבו את בנין ה״היכל" הקיים ובנו בו שני יציעים ושיפצוהו מבפנים. המשבר הכלכלי וחרם המפלגות האנטישמיות של הפולנים ("הדימוקרטים הלאומיים" ובטאונם "סלובו פולסקיה") וגם האוקראינים, גרמו לדלדול החיים הכלכליים של היהודים בגליציה. הירידה השפיעה בעקיפין גם על חיי היהודים בלבוב אע״פ שהתנאים הכלכליים היו בה טובים בהרבה מאשר ביתר הקהלות. היהודים תפסו עמדות־מפתח במסחר הסיטוני. ידועים סיטונאי־אריגים אברהם־בר לודמירר, באלזאמבאום, שפיגל ב״ברייטע גאס"? סיטונאי פ״רות־יבוא פרידריך שלייכר? סוחרי־הברזל — שפרכר, שאול בירנבאום, שלמה רפפורט? סיטונאי־הפרוות — גרשון דולף, זינגר? בתעשיית כובעים — ברנהרד ולדמן. מסחר הפירות היה מרוכז בידי נחמן לופט, שהיה נוסע לטריסט ימבי א פירות־הדרום וגם אתרוגים. "האגוד החקלאי" ("קולו רולניצע") בלבוב ניסה להוציא מידי היהודים את מסחר התבואות, בקר ותוצרת חקלאית. בסיובות דומים נעשו גם ע״י הקואופרציה האוקראינית, אולם למרות־הכל החזיקו היהודים מעמד אית ן עד 1914. בסחר הכישות (האפפען) ה״ה ידוע זיגמונט פלק ר ובמסחר־עצים — ליב. וואהל.

גם במלאכה התקדמו היהודים ועשו חיל. מבין בעלי־המלאכה המפורסמים יש להזכיר את המסגר האמנותי פוהרר? הפחח מילר, נגר־בנין פאנד, המכינאי ורייך, הסתת יודם, הכייר פלק, הצבעי שטאודה, החרט שפירא, הם הצטיינו לא רק בטיב עבודתם אלא גם באמנות, ונתפרסמו גם מחוץ לעיר לבוב 27). ידוע ביחוד הגלף ("ציזעלער"), הצורף ברוך דורנהל (1853 — 1928), שהצטיין בעבודת־מקשה אמנותית, שהיתה מפורסמת גם בחוץ־לארץ. למד הו א פיתוח