333 ד״ר נ. מ. גלכר 334 וגלוף מאביו שלמה, שהיה ידוע במקצועו בלבוב. בבית המלאכה עבדו אצלו גם בניו ברוך, שמעון ויעקב, ויצרו דברי־אמנות יקרים. ברוך דורגהלם השתלם באומנותו ולעבודתו היה ביקוש גם בוינה, ברלין, פטרסבורג, בודפסט ולונדון. הוא השתמש גם במוטיבים יהודיים, וידועים פתוחי־ הנחושת והכסף שלו "יציאת ישראל ממצרים", "משה", ״עקדת יצחק״, ״דוד וגלית״, ״שמשון״. בשנת 1907 עבר לוינה והתגורר שם עד פטירתו. ־ "האליאנס" ו״האגוד האוסטרי־יהודי" בוינה פתחו כבר בשנת 1892 בפעולת שיקום והקימו את "אגודת העזרה ליהודי גליציה". למטרה זו יצרה האגודה מקורות־פרנסה ע״י פתוח תעשית־בית שעסקו בה כ־4000 אנשים — ביניהם הרבה יהודים מלבוב — שהכנסתם הגיעה עד 300.000 כתרים לשנה. "האליאנס" נתנה גם סובסידיות לבתי־ספר ולחברות סעד של סטודנטים ואגודת .,עזרה" של יהודי גרמניה תמכה בגני־ילדים ובתי־יתימים. הקהלה ומוסדותיה בלבוב התנהלו באופן מסודר. בוינה ובחו״ל ציינו את לבוב היהודית בתור "עיר הקשורה לגליציה רק מבחינה גיאוגרפית". הציונים דרשו להכניס סדרים דימוקרטיים בקהלה, ובלחץ דרישותיהם התחילו גם שליטי־הקהלה לדאוג לעזרה קונסטרוקטיבית׳■'-■). ופתאום, בעיצומה של הפעולה הזאת פרצה מלחמת העולם. הראשונה. 2. תקופת מלחמת העולם הראשונה, 1914 — 1918. מהווה את אחד הפרקים העגומים ביותר בתולדות יהודי לבוב.
עם הכרזת המלחמה התחילו מיד לזרום ללבוב המוני פליטים מחוסרי־כל, שהגיעו מערי גליציה שע״י הגבול האוסטרי־הרוסי, והוכרחו לעזוב את מקומות מגוריהם תחת לחץ הכיבוש הרוסי. היתה נחיצות לטפל בפליטים, להאכילם, להלבישם ולהמציא להם מקומות לינה. בראשותו של שמואל די־הורוויץ, ראש הקהלה. הוקם ״ועד־הצלה״ של 100 חברים מכל המפלגות והשכבות באוכלוסיה היהודית. בכרוז שפרסם "ועד ההצלה" נדרשו היהודים לתרום בגדים, מזונות וכסף, למען אלפי הפליטים המגיעים מגבולות גליציה "ועד ההצלה" היה פעיל מאד חילק את הטיפול בפליטים לפי מחלקות. בראש "ועדת־הנשים" עמדו ד״ר צציליה קלאפטן, ד״ר עדה רייכנשטיין, לאורה אולברט, מריה מסטר, מריה גולדפארב, נ. מנדל, ד״ר פליציה נוסיג, צ. כץ. מלבד העזרה לפליטים, עסק "ועד ההצלה" בהקמת לגיון מתנדבים יהודים. בראש המפעל עמד ד״ר אפרים ואשיץ, מותיקי התנועה הציונית בגליציה. שהיה משנת 1913 יושב־ראש של אגודת ההתעמלות "דרור". בהשפעתם של ד״ר סטרנר ואריה כרוך התעניין ד״ר ואשיץ בתנועת הצופים ופרסם ב״וולט" הוינאי מאמר נלהב על התנועה הזאת. הוא נתמנה לראש־ הצופים ופעל בכהונתו עד פרוץ מלחמת העילם.
ביולי 1914 הוכרז על גיוס כללי והנוער היהודי־ התנדב למלחמה נגד רוסיה — שראו בה מקור לשנאת ישראל. ד״ר ואשיץ פנה בתזכיר אל מפקדת־הצבא בלבוב והציע לה את שירותם של הצופים היהודים לצרכי סיור ואינפורמציה. הוא הוזמן למפקדה ובמו״ם עם הסרן רודולף ברגר הציע לארגן חטיבת־מתנדבים יהודית. המפקדה הסכימה להצעתו והעמידה לרשותו כמדריך את קצין־המלואים ד״ר ליאון רפפורט. אולם לאחר ימים מספר, עם התקרבות הרוסים פינתה מפקדת־הצבא את לבוב ואז החליטו ד״ר רפפורט וד״ר ואשיץ לעזוב את העיר יחד עם המתנדבים. בדרך נתפרדה החטיבה ואנשיה נכנסו לשרות הצבא הסדיר. גם חברי "ועד־הצלה" עזבו את העיר. רק ד״ר ברנהרד הויזנר וחבר ועד־הקהלה ד״ר יעקב דיאמאגד. נשארו בה לזמן קצר וגם הם נמלטו, ורק יעקב שטרוה נשאר בעיר. בסוף אוגוסט 1914 כבשו הרוסים כמעט את כל גליציה המזרחית והגיעו עד לבוב. ב־30 באוגוסט 1914 קבלו השלטונות האוסטריים פקודה לעזוב את העיר ואתם יחד ברחו גם 16.000 יהודים. בעיר נשארו רק