33 הולדות יהודי לבוב 34 השתדלו יהודי לבוב אצל יורשו אלכסנדר (1501 — 1506) לבטל את ההגבלות על מסחרם משנת 1493, והודות לקשריהם בחצר המלך הצליחו במאמציהם. בינתים חדשו את הקשר המסחרי עם קושטא. בסיים בראדום בשנת 1503 שחרר המלך את יהודי לבוב על סמך העובדה, שהם מסלקים מסים כמו הנוצרים, מתשלום מכס, דמי־דרכים וגשרים באופן שווה ליתר האזרחים. בשנת 1506 התלוננו יהודי לבוב בפני המלך על העכובים וההגבלות, ששמו להם במסחר ובמלאכה והשיגו ממנו הוראה שלפיה יש להניח להם חופש המסחר בירידים ובשוקים 27) והקלות במכס מסי - דרכים וגשרים ככל התושבים בלבוב. המלך הפחית גם את מסיהם מ־200 זהובים ל~100 זהובים למשך ארבע שנים 28). אכן, העירונים, לא הסכימו לשנוי מצב זה. זיגמונט 1 (1506 — 1548) אישר בשנת 1507 את כל הפריבילגיות, שניתנו ליהודי לבוב ע״י קודמיו. בינתים עשו הסוחרים הנוצרים בלבוב כל המאמצים כדי לחסל את המסחר היהודי. בשנת 1512 החרים, לפי עצתם, מיכאל לאנצקודונסקי באופן שרירותי 1673 שיורים של סוחרים יהודים. היהודים התלוננו בפני המלך שהגן עליהם. בשנת 1519 השוה את היהודים בפרבר לאחיהם בתוך העיר, בזכויותיהם, בהקלות במסחר ושחרור מסים. לאחר שהותר ליהודים בשנת 1515 לפי החלטת
המלך זיגמונט הראשון לסחור באריגים בימי הירידים גם בקמעונות, ולהביא למכירה 2000 שוורים במקום 000 1 28 א), הגבירו העירונים את מלחמתם. עירית לבוב החליטה לאחוז בכל אמצעים כדי להגביל את התחרות היהודים ולשם כך השתדלה להקים גם אחוד של הערים הגדולות בפולין. לקראת הסייס בפיוטרקוב בשנת 1521 פנתה אל עיריות לובלין ופוזנא בהצעה להגיש לסייס תלונה משותפת "בענין החופש של היהודים ומצוקתגו. אגו תקוה שפעולה משותפת נגד היהודים תביא לאבדן זכויותיהם". בפעילה משותפת של עירוני לבוב לובלין ופוזנא, שלחו את באי־כחם אל הסייס וחיכו להחלטותיו 29). מכיוון שיועצי המלך תמכו בדדישותיהן לדכוי המסחר היהודי הוציא המלך תקנה, שביטלה את כל הפריבילגיה שפירושה היה הרם מסחר היהודים הלבוביים. לפי תקנה זו: א) הוגבל מסחרם ל~ 4 מינים: 1) אריגים בסיטונות בלי שום הגבלה, ובקמעונות בזמן הירידים בלבד? 2) מכירת שוורים לא יותר מ־ 2000 * 3) דונגן 4) עורות. כל הסחורות מלבד אריגים, רשאים למכור רק מחוץ לירידים. ב) אסור ליהודיות לרכול בסחורות ולמכור בסלים אריגים של בד ומשי, פלפל, כרכום ובשמים. ג) אסור ליהודים להחזיק בבתיהם מחסנים. תקנה זו תקפה בשביל היהודים בלבוב, הן בתוך
העיר והן בפרברים, וגם בשביל סוחרים יהודיים זרים הבאים ללבוב. המלך הטיל על הסטרוסטה הלבובי להקפיד שהיהודים לא יעברו על התחומים הנקבעים בתקנה. השלטונות קבלו הוראה להחרים את הסחורות, שימכרו בניגוד לתקנה זו, לטובת האוצר. למרות חומרת התקנה לא נשברו יהודי לבוב. להפך, הגבירו את מאמציהם כדי לבטלה. ובפיום שנת 527 1 30 ) הצליחו להשיג תקנה חדשה, שהתירה להם סחר בלתי־מוגבל. על סמך זה בנו בתים בפרברי העיר, הזמינו כמויות גדולות של סחורות ופיתחו מסחרם בהרבה.
הסוחרים הנוצרים הקימו סערה, הם התלוננו בפני המלך שהתקנה היא בניגוד לפריבילגיות שלהם, שלפיהן אסור ליהודים ולארמנים לסחור בפרברים. הסוחרים הנוצרים ויועצי העיר ידעו לרכוש במתנות את לב יועצי המלך וחברי הסיים והסנט. תחת לחץ זה ביטל המלך ב־3 באפריל 1527 את התקנה, אולם התחשב בהשקעותיהם של היהודים בסחורות ונתן הוראה, שבשנה הראשונה מותר ליהודים לסחור בלי שום הגבלה, והחל מן השנה השניה תחול עליהם התקנה משנת 1521 והגבלותיה. הסוחרים היו מרוצים בנצחונם 31), אך היהודים לא ויתרו. הם פנו אל המלך בתזכירים בהה הסבירו שהדבר יביאם לפשיטת־רגל — שתגרום נזק לאוצר המלך, המעונין להשאיר להם את חפש המסחר. נימוק זה קלע למטרתו. ובתוך שנת 1527 הוציא המלך החלטה להגביל את הסחר לארבעה מינים כמו בשנת 1521, אולם מספר השוורים למכירה הוגדל עד 2500. כדי למנוע שהקמעונים היהודים, לא ימכרו אריגים בלבוב, החליט המלך, שיועצי העיריה רשאים לבדוק את סחורותיהם ע״י פקיד מיוחד שיקבע ע״י הסטרוסטה או סגנו וליהודים אסור למכיר בלבוב את האריגים שנשארו להם מן הירידים. במקרה שעברו על האיסור יש להפקיע את כל הסחורה, מחציתה לטובת העיר ומחציתה לאוצר המלך 32). בד 3 ביוני 1527 פרצה דליקז? עצומה שהרסה כמעט את כל העיר והיא הניעה את העירונים שהיו זקוקים לכסף כדי להקים את הבתים, לויתורים. המלך שלח קומיסרים מיוחדים להביא את שני הצדדים לידי הסכם וכתב