395 רבנים וראשי־ישיבות 396 לעדת ה׳ חוקים ישרים ומשפטים, העמידן והדריכן ביראת ה׳ כ״ט שבט שע״ט. שפ״ב (1622), ר׳ נתן ב״ר אליעזר רופא, "דרוש דרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכה, ראש מתיבתא וגדול הדיינים, נפטר זאת חנוכה שפ״ב". שפ״ב (1622), ר׳ אברהם ב״ר דוד, "צדיק קדוש וטהור, אב בית דינא, ראש לחכמים, חיבר פירוש על האלפסי והמרדכי. גם עשה פירוש על ספר עקידת יצחק, העמיד תלמידים גדולי ישראל והשיב לשואלי דבר ה׳ זו הלכה, ה׳ אב שפ״ב". שפ״ט (1629), ר׳ מאיר ב״ר נפתלי הירץ, ראש מתיבתא כאבי ר׳ נפתלי הירץ בר׳ מנחם, חיבר ביאור למדרש רבה, יגע בתורה כארי וכלביא, מופלג בחסידות ובנסתר לו עשר ידות, ב׳ טבת שפ״ט. שפ״ט (1629), ר׳ יוסף ב״ר יחיאל, ראש מתיבתא וראש בי־דינא, שר התורה אשר סתרי התורה בו נטמן, חקר ותיקן פירושים וחיבורים על רוב חלקי הש״ס, ר״ח אב שפ״ט. ש״ץ (1630), ר׳ יעקב־קאפל ב״ר אשרי אנשל הכהן, ממגורשי ספרד, התיחם דור אחרי דור עד עזרא הכהן, הרביץ והגדיל תורה בישראל, בשנת ש״ן חתם תקנות יריד ברומניץ "הק׳ קאפל ממגרש לעמבערג" ובשנת ש״פ (1620) נתקבל לאב בית־דין בחוץ לחומה (אחרי ר׳ משה בר׳ מרדכי אשכנזי) ואחרי־כן נתעלה לאב״ד גם בתוך העיר, רועה נאמן למתיבתא דרקיע הוזמן, נפטר כ״ג תשרי ש״ץ. ש״ץ (1630), ר׳ ישראל ב״ר משה חריף,

גאון ישראל, שר התורה, מחוקק ישראל, חסיד גדול' גבאֵי צדקה, נפטר כ״ג אב ש״ץ. ובערך אותו הזמן מוזכר כאב בית־דין וראש מתיבתא ר׳ קאפיל קלמנ׳קי ס (מן פורשטאט שבלעמבערג. הוא (ר׳ קאפל) התם עם 30 רבנים על האיסור לקבל רבנות בעד כספים. שצ״א (1631), ר׳ יעקב ב״ר אליעזר קיקניש, מצאצאי יונה הנביא, גוף קדוש וטהור, ריש־מתיבתא ומחבר כמה חיבורים, נפטר הושענה* רבה שצ״א. שצ״א (1631), ר׳ מרדכי ב״ר נתן נטע הכהן, מקודם אב״ד ור״מ בברזזני, אחרי כן ראש מתיבתא בלבויב, חברו של ר׳ אברהם חיים שיר בעל תורת חיים׳ והשתתף עמו בחיבור הספר צאן קדשים, מופלג בחסידות, איש אלהים, בכ״א תשרי שצ״א בגמר סליחה ומחילה סמוך להכנסת כלה נתבקש בישיבה של מעלה. שצ״א (1631), ר׳ מרדכי ב״ר דוד כ״ץ׳ ראש מתיבתא, ארז אשר בלבנון, בעל תריסין במשנה ובגמרא, בפלפול וסברא, צלל בים התלמוד והעלה מרגליות וסנפירין, זקן שקנה חכמה, יומם ולילה לא פסק פומיה מגירסא, זקן ושבע ימים, ר״ח ניסן שצ״א. שצ״א (1631), ר׳ יקותיאל זלמן ב״ר חנוך. איש אלהים, חסיד וקדוש • ריש־מתיבתא עמקן בפלפול, ג׳ תמוז שצ״א. שצ״א (1631), ר׳ יהודה ליווא ב״ר יעקב סג״ל עפשטיין. דיין וראש בי־דינא, מחזיק ישיבה ומרביץ תורה, ר״ח אלול שצ״א.

שצ״ו (1636), ר׳ אליהו ב״ר אברהם קלמנ׳קוש, ריש מתיבתא ואב בית־דין, הרב הראשון בתוך־העיר אחרי חלוקת הרבנות. פעיל באסיפות ועד־ארבע־ארצות, "בקרבתו לפני ארון האלהים לדרוש ולבאר פרשת צפור המשתלח ביום טהרה ויהי הלך ודבר חדושי התורה יצאה נשמתי בקדושה וטהרה מתוך דברי תורה", ח׳ ניסן שצ״ו • שצ״ו (1636), ר׳ מידכי בן צבי־הירש אשכנזי, בשנים 1630 — 1636 רב בקהלה בחוץ־לעיר אחרי ר׳ יעקב קאפיל ב־ר׳ אשר כהן "גאון מפורסם בדורו, מלא וגדוש בתורת ד׳ והעמיק בפלפול מפרק שברים ועוקר הרים ועשה משפט וצדקה והרביץ תורה בישראל והעמיד תלמידים רבים נפטר ביום א׳ דחג הפסח, שצ״ו" • שצ״ז (1637), ר׳ יהודה ב״ר שמעיה, גוף קדוש וטהור, מקובל אלהי, שר התורה. ראש ב״ד ודיין; מצויין, מיסד ישיבה בביתו ולא פסיק פומיה מגירסא, ז׳ ניסן שצ״ז . שצ״ז (1637), ר׳ (יוסף יעקב) אברהם ב״ר יואל אשכנזי ניישטטל־קצנלבויגן. ארבעים וארבע שנים נהג ברבנות וכהן עשרים ושלש שנים כראש־ישיבה ומורה־צדק בלבוב, אב לחכמים, פה מפיק מרגלין, לשון למודים, איר הגבורים, גלי מטמורים קלים וחמורים, ולפי גדולתו ענותנותו כל ימי חיותו. נכדו בעל כנסת יחזקאל מתאר אית!־ "הנשר הגדול יחיד בדורו", ו׳ אייר שצ״ז • שצ״ח (1638), ר׳ מאיר ב״ר יוסף, אב בי דינא וריש מתיבתא, ראש גולת אריאל, הרבה חכמה וישיבה וחיבר הבורים רבים. ב׳ דראש השנה שצ״ח . שצ״ח (1638), ר׳ שלמה חריף ב״ר יצחק