405 ררב ראובן מרגלית 406 לבוב ובעבוד ארבע־ארצות. חיבר הרבה חבורים, ג׳ טבת תע״ז. תע״ח (1718) ר׳ צבי הירש אשכנזי ב״ר יעקב, הוא הנודע בשם ספרו "חכם צבי", אביו ר׳ יעקב ב״ר בנימין ז״ק היה חתנו של ר׳ אפרים ראש בית־דין ביולינה בעל ס׳ "שער אפרים", בשנת ת״ח נדד ר׳ יעקב ובני־ביתו מארצו ונתישב במורביה, שם שימש כרב אב״ד בטרביטש וברידא ואחרי כן קבע ישיבתו באובן ושמעו הלך עד טורקיה וארצות המזרח, אז נולד לו בנו צבי, כאשר שקטה הארץ התישבו זקנו בעל "שער אפרים" ואבי ר׳ יעקב בבודה אשר בהונגריה, ובהיות הנכד צבי נער רך בשנים למד תורה מפי זקנו ומפי אביו, בימי חרפו הלך לשאלוניקי להתרגל בדרכי לימוד חכמי הספרדים ושימש שם ביהוד את ר׳ אליהו קובו. בחזרו לבית אביו בבודא בעידו צעיר בשנים,

כבר היה לו שם בגדולים והתנהג בחסידות מופלגת, שם התחתן עם בתו של אחד מעשירי הקהלה, אבל כאשר צרו צבאות־פרוסיה על העיר וירו בתותחים נפל כדור תיתח על הבית שבו גר עם בני־ביתו, נהרגה אשתו הצעירה עם ילדה אחת שהיתה להם והיא ר׳ צבי לבדו ניצל. עזב את העיר והלך לסאראיבו ונתקבל שם לרב, עזב את כאראיבו כשנודע לו שהוריו נשבו ע״י הברנדנבורגים והובאו לברלין. בא לוויניציא וההארה בבית ר׳ שמואל אבוהב שקיבל פניו בחיבה יתירה. מוויניציה הלך לאנשבאך, פראג ולברלין, בברלין נתחתן שוב עם בתו של הר׳ משולם זלמן ווימרק־מירלש הרב ואב״ד של שלש הקהלות אה״ו׳ (א׳לטונה ה׳מבורג וו׳נזבך). ר׳ צבי התישב באלטונה וקבע ישיבה בבית שיסדו עשירי הקהלוות הללו, שם עסק בנגלה ובנסתר עד כי כל חדרי־תורה היו פתוחים לפניו, נאמן בכל ספרי ח״ן, וכתבי האר״י היו שגורים על פיה בנדודיו סגל לעצמו שפות שונות והיה יודע לדבר ספרדית, איטלקית, טורקית, הונגריה ואשכנזית, ומבין בכל דבר חכמה פלוסופיה ושאר ידיעות ובשעות פנויות היה מעיין בספרים חיצוניים ועניני העולם.

בכל הדרך הארוכה והטלטול הכבד לא רצה לקבל מתנה משום אדם, לא נשמע מעולם על פיו דברי שחוק וליצנות, אע״פ שהיה בדוחה דעתו ומדבר עם כל אדם בסבר פנים יפות, היה יראוי ומאויים ועם זה אהוב וחביב לכל מכיריו, לא הסתכל היץ לארבע אמות, בתורת ה׳ חפצו. יומם ולילה בה יהגה. ואף אם אורייתא מרתחא ליה בכל זאת היה מקובל על הבריות הקרובים אליו ומכירים עניניו ביודעם שכל מעשיו לשם שמים בלי שום פניה אישית. כעשרים שנה הרביץ תורה ב״קלויז" אלטונא,

שמָה נאספו לומדים ורבנים מופלגים בתורה גם מפולניה וליטא והיו עוסקים בשקידה י־ב ה בלימודי גפ״ת ופוסקים, הלכות ואגדות, גם שאר ידיעות ודקדוק, שמעו הלך בכל תפוצות הגולה ימרחוק הריצו אליו שאלות בהוראה וספיקות שנתחדשו להם בלימודם, מאתו יצאה תורה לישראל, והיו מוטלים עליו גם צרכי הציבור של שלש קהילות האשכנדם הספרדים, גם בהיות חותנו ר׳ משולם־זלמן ניימרק האב״ד בחיים, ור׳ צבי חתנו שימש רשמית רק כראש־ישיבה בהקלויז, גם אז היה הוא המוציא והמביא כל עסקי הקהלה, כי חתני רמ״ז היה כמה שנים חולה זקן וחלוש, וכל עניני הקהילות עשה ר׳ צבי בלי לקבל משכורת או פרם מהנהלת הקהלות, כמקור לפרנסה השתתף מקודם עם אדם מבין בסחורות לסחר ויתחלק רע עם הרווחים, אבל לא ארכו הימים ונתאכל הסכום שהושקע והשיתף ברח לאמסטרדם ור׳ צבי יצא נקי מנכסיו, ואך אנשי־לב אחרים מאלטונה והמבורג היו לוקחים ממנו איזה סכום כסף לשתפו בקנין ואחרי שמכרו הביאו אליו חלק; ברווח, ועמם התנה שלא יוותרו משלהם בשבילו.

ועם היותו מטופל בבנים ובנות ובלי הכנסה מרובה וקבועה, על כל זה על נדיבות קם, היה אב לאביונים בקהילותיו, וגם לקח על עצמו טורח גבאי הנדבות בשביל עניי ארץ־ישראל, על ידו נשלחו התרומות שנגבו בשביל עניי ירושלים והוא דאג להביא סדר בחלוקה שיגיע לכל אחד מהמקבלים חלקי לפי כבודו ולפי צרכיו והנטפלים לו, כן הנהיג שבכל אחד יאשר בחתימת ידו כמה קיבל, ומאז התחזק הישוב בארץ־ ישראל. בכ״ב תמוז תמ״ז עלה ר׳ משולם־זלמן לחיי עד ונתפנתה משרת אב״ד בשלש הקהלות. אז נתמנה ר׳ צבי לרב ואב״ד בהמבורג וונזבק, ואך באלטונא נתחלקה המשרה בינו לבין הר׳ משה זיסקינד רוטנברג שכל אחד מהם הנהיג הנשיאות חצי־שנה, בשנת תנ״ב הוציא ר׳ צבי לאור מכתב יד את ה״טורי זהב" לש״ע חושן המשפט, והוסיף עליו חדושים והגהות, הכניס כל הערה במקומה ברשמי "אמר המגיה" בהם בא לפעמים כמעיר ומוסיף ולפעמים כחולק ומשיב, בשער הספר ובההקדמה לא הוזכר שמו, אך בסוף הספר הסכים להפצרת תלמידיו להודיע שמו בחתמו: העומד על משמרת בית־המדרש הגדול הקלויז אשר בק״ק אלטונא בשנת "במקדשו".