35 ד״ר נ. מ. גלגר 36 לעיריה (1528) שגם עליה לעשות ויתורים לטובת היהודים בפרברים. אולם עצתו היתה לשוא, היהודים טענו שוב שבגלל ההשקעות בסחורות וההוצאות להקמת בתים ומחסנים יצטרכו לפשוט את הרגל וברור שהדבר יביא לאוצר נזק רב. המלך היה מעוניו לעכב זאת והודיע לעירית לבוב, שהוא לא ירשה להביא על היהודים הרם ולאוצר נזק רב. על כן עליהם להשלים עם המצב ולהתפשר. המכתב השפיע על העיריה והיא חתמה על הסכם עם היהודים בפרברים, שנתן להם אותן זכויות־מסחר שמהן היו נהנים גם היהודים בתוך העיר, תמורת תשלום מיוחד בסך 32 גולדן לשנה. בשנת 1543 שיחרר המלך את היהודים מתשלום מכס באופן שווה לשאר התושבים הנוצרים. למרות שיפור זה הראתה מועצת העיר את שנאתה ליהודים בהחלטתה משנת 1534 שנוצרי, הטוען במשפט כסניגור לצדו של יהודי יהא מוחרם. באותה החלטה נקבע שנוצרים קטולים ישבעו בבית המשפט, ארמנים ורותנים בכנסיותיהם, אך יהודי ישבע לפי התקנון של בולסלב משנת 1264, ז״א עטוף טלית ו״קיטל", כשהוא עומד יחף על כסא ומקבל על עצמו קללות נוראות, אם הוא מעיד עדות שקר.

השלום לא נמשך זמן רב. העירונים המשיכו להעתיר על המלך תלונות ודרשו לבדוק אם אין סוחרי השוורים היהודים עוברים על המספר המותר להם. בשנת 1537 נתן המלך זיגמונט 1 הוראה לכל מושלי המחוזות. ראשי הערים ובעלי הכפרים לעצור כל יהודי לבובי שעבר על הכמות המותרת במכירה ולהפקיע את סחורתו. אולם ההוראה נשארה ללא ביצוע. אע״פ שלפי ההסכם של 1527 הותר ליהודים למכור 2000 ־ 2500 שוורים, לא שמרו בקפדנות על מכסה זו. ידוע שבשנת 1533/34 העבירו יהודים לבוביים על ידי משרד המכס בקשפיצה בלבד 2904 שיורים מתוך 20.057 שעברו בתחנה זו, בשנת 1548 בתחנת מכס בגרודק 3.023 שוורים מן המספר הכללי של 18.056, בשנת 1549 — 3482 מתוך 16.803 שוורים בכלל. אמנם בשנים 1547 — 1546 פחת המספר וכך בשנת 1546 — 2.294 שוורים מתוך 20.083, ובשנת 1547 רק 1718 מן המספר הכללי של 15.122 33 ). לעומת זה הביאו יהודים מפודוליה וליטא מספר גדול של שוורים למכירה. בשנת 1546 השתדלה העיריה לקבל מאת המלך זיגמונט הראשון זכויות חדשות שיכילו הגבלות לגבי היהודים. המלך חזר בתקנה על האיסור להחזיק בשיפולי הארמון בתי־מרזח, חנויות וסדנאות, ולהשתתף טיפוס של יהודי הגליציה בירידי השבוע. שנה אח״כ (1547) אישר המלך לסוחרי אריגים הנוצרים את הפריבלגיה, שרק הם רשאים למכור ארג לפי אמות או בחתיכות.