427 החיים הדתיים של יהודי לבוב 428 גם שלא ידרשו מן המועמדים לרבנות הוכחה על ידיעותיהם בלימודי הגימנסיה ובפילוסופיה, אלא הו- כחות ידיעותיהם בלימודים מסויימים בלבד. החרדים התנגדו ליסוד הסמינריון לרבנים ועשו צעדים לסכל את הוצאת הרעיון אל מפועל, והדבר עלה בידם, והסמינריון לא נפתח. גם אחרי שהוחלט בסיים הגליצאי, ב־1907, על פתיחתו, בשנות הששים הגישו החרדים בלבוב למיניסטריון בקשות, שהשלטונות יענישו יהודים, שחנויותיהם פתוחות בשבתות או בימים־טובים ושזכות הבחירה לועדי הקהלה יוענק רק ליהודים המקיימים כל דיני ה״שולחן ערוך". המיניסטריון ערך חקירות ללא תוצאות בשאלה זו. הרב ר׳ יוסף־שאול נתנזון נפטר בשנת 1875. ועל כסא הרבנות ישב ר׳ צבי־הירש אורנשטיין, מתנגדו הנלהב של הרב כהן. בשנת 1882 התקיימה בלבוב אספת הרבנים שהשתתף בה הרב ר׳ שמעון סופר מקרקא (בנו של ר׳ משה סופר, בעל "חתם סופר") באספה החליטו החרדים על תכנית לשלילת זכות־הבחירה מיהודי שאינו מקיים את דיני "השלחן ערוך". אבל הוא מחוייב לשלם מסים לקופת הקהלה. אך הרב ר׳ צבי אורנשטיין לא הסכים לתכנית ועזב את האספה. באותו זמן התחיל להופיע בטאון החרדים "מחזיקי הדת". בעניין הסתייגותו באספת הרבנים כתב הרב ר׳ צבי אורנשטיין לר׳ משולם הלוי הורוויץ, רבה של סטניסלבוב מכתב זה: "ב״ה, לבוב יום א׳ ערב חג־השבועות, תרמ״ג.

לכבוד שכל יד ועידי עוז הרב הגאון המובהק המפורסם זקן שקנה חכמה בישראל גדול שמו מ׳ משולם הלוי איש הורוויץ, נ״י אבדק״ק סטאניסלוב ואגפיו יהי׳ נועם ד׳ עליו. אחד״ש מכת״ה כמשפט לגברא רבא כמותו ירבו בישראל מכתב יקרתו לנכון השיגה ידי במועדו לתשובתו הנני בזה להביע למעכ״ת כי אנכי משכתי ידי מבלי התערב בעניני מחזה״ד (,.מחזיקי הדת" ) אחרי רואי בעת אסיפת הרבנים בשנה העברה כי לא ישמעו לקול מלחשים והישרה ועקשו וקראתי עליהם מהרסיך ומחריביך ממך יצאו המהרסים נקראו המהרסים בכוונה ומחריבים המה אשר מבלי דעת יחריבו הכל. הצר השוה שבהם לילך ילהזיק וכאשר הורני הנסיון ועדיין מחזיקים באולתם, יהי להם אשר להם ואני בתומי אלך כזאת ראיתי להשיב למעכ״ת ואשא"ר ש״ב המברכו בשמחת יו״ט מכבדו ומוקירו כערכו הרב צבי הירש אורנשטייך. במקומו של ר׳ צבי־הירש אורנשטיין נתקבל לאב״ד בלבוב ר׳ יצחק-אהרן איטינגא. הוא לא הסכים לדעתו של הרב ר׳ יוסף־שאול נתנזון, שאפשר לחשוב את לבוב כרשוהרהיחיד לענין הוצאה מרשות לרשות בשבת. לפיכך השתדל, שיעשו עירובין קבועים בעיר ובכך אפשר היה לפקח על שלמות החוטין והעירובין. ועל ידו אפשר היה לפקח על שלמות החוטין והעירובין. הרב ר׳ יצחק־אהרן אטינגא לא האריך ימים ונפטר

בשנת 1891. במקומו נבחר הרב ר׳ יצחק שמלקיש מפשמישל. בימי כהונתו אישרה הנציבות בשנת 1897 את התקנון החדש של הקהלה הקובע בלבוב שני רבנים: רב־הקהלה של החרדים ורבדהקהלה של המתקדמים. לפי התקנון נתמנו 30 בוחרים, שיחד עם גבאי ה״טמפל" וחברי ועד־הקהלה בחרו את ד״ר יחזקאל קארו (ב־39 קולות נגד 15) לרב הקהלה ב־25 מאי 1898. החרדים הגישו מחאה נגד בחירה זו. בין החותמים על המחאה היו נחום בורשטין, מנדל מרגושס, ליזר גוטוירט ואחרים. הנציבות דחתה את המחאה. ב~1 לינואר 1898 נערך טכס השבעת שלשת הרבנים של הקהלה: הרב ר׳ יצחק שמלקיש, הרב הלפרן, והרב ד״ר קארו. אחרי פטירת הרב ר׳ יצחק שמלקיש נתמנה ר׳ ליב ברוידא חתנו של הרב ר׳ הירש אורנשטיין, שהיה מגיד בתוך־העיר, לרב החרדים של הקהלה. היחסים בין המתקדמים ובין החרדים הוטבו, לפי שגם ביניהם הורגש הצורך לתת מקום בחינוך ללימודי־חול. הרבה מן החרדים נתנו לבניהם ובנותיהם גם חינוך חילוני. אכן, כאשר עמדה על הפרק שאלת בחירתו של ר׳ ליב ברוידא לרבנות התנגדו רבים למינויו וכשנבחר הפגינו את התנגדותם בזה, שהביאו מאמריקה ללבוב את ר׳ משה רפפורט •) וקבלוהו בתור רב־העיר. חסידיו התרכזו בעיקר בבית הכנסת "חדשים".

* ) ר׳ משה הכהן רפפורט (ברז״פ) היה ידוע בשם ..הרב מלזנסק״. בולד בשנת 1827 בלבוב. אביו ר׳ מרדכי׳ל היסד, יחד עם וולף שינבלום, את הקלויז "ר׳ וובצה׳ס שנבלוכ׳ס שיהלעכעל" ברחוב שיינוכא בחצר בית־הכנסת סיקסטוסקא. אמו היתה בתו של ר׳ שמע! נתנזון מברודי. אשתו של ר׳ משה רפפורט, טאובה, היתה בתו של ר׳ שמואל באבד, אחיו של הרב בטרנופול, ר׳ יוסף בן משה באבד (1800—1875) מחבר ס׳ ״מנחת חינוך״ (1869). בשנת 1890 נסע עם אשתו ובנו שמחה לארץ־ישראל; אולם בגלל גזרת הממשלה התורכית על העליה היהודית