425 צגיקארל 426 ונאסרעל החסידים לקבוע בתי־תפילה ולהתפלל בנוסח המיוחד להם. אולם כבר בימי הרב ר׳ יעקב־ משולם, בעל ״ישועת יעקב״ (1805—1839) רפתה ההתנגדות לחסידים. דוקא בימים ההם הזיו החכדדים מדרך־ההתנגדות לתלמוד וקבעים עתים לתלמוד ונקראו "חדשים". בשם זה נקרא בית־הכנסת "קלויז חדשים" שבנה חסיד אחד, יעקב גלנצר, בלבוב, במגרש תיאידור הקדוש. ה״טמפל" יצחק אברס, לשאת הספד על הנפטר. מוכים ופצועים ברחו האנשים מבית־הקברות; וגם "המשמר הלאומי" הוכרח להתערב, כדי לעשות קץ להתנגשות. המחלוקת מצאה הד בעתונות היהודית שמחוץ לגליציה, כגון ב״אלגמיינה צייטונג דס י־דנטומס" בלייפציג וב״צנטרלאורגן" בוינה. המחלוקת נגמרה בהרעלת הרב אברהם כהן, בתו ובנו, ב־6 בספטמבר 1848 (ע״י אחד הקנאים, ברל פילפל). מ׳ 1 ד׳ ; • { יי,' ' ־ ל; , י ' ;ד ד : 1 ' ־ " ' ■׳״ / { $ ,י , " 4 ?י ' ׳ ג '** י' ל / "'% > \ ר- י/*״ 1 .•־ * ?ג ״ -׳•• ל ;ל, : ■ , 3 ? ל| ל #3 ל , י ד 3 . ׳ ; י ל / י ' ל'ל''י ; , | - ־ • 1 ל ל ן / ..... . . ■ ' . - ־ . . . .־.,. ן ל ; ל #;;; ל ; ל ל : - 1 ■ ולי;׳'׳־ " יד;; ד | ל ל | ׳■־י י׳/, : . ד ■" ־ ל ל ו ן ׳ ' ־$־ * :' ל ■ ־ ■ ״ \ י . ־׳. . :ל; ' ' • • ; ־ ■ ל ■ל ' ל'"׳■ ' ל ל ׳ . . . " ־-לל-.< ־ :יי " ; •••■־• ־ רל ; —.״,'׳•׳■״ ' 4 יל ג '׳:; ל /•־ • ל ; -;••יל : ל • ל ■ י ״ _ , . , . . . . ! ן . ; •י י •-׳■•- , י ל . 3 - י : •ר ׳ / ־׳ • ׳, ׳ ■׳ • ל ' ־ י • . יל • ; ■י ׳ י .. . ? < , ״ . • • י י . .,ל׳ , י ' " י' ׳ ל' ־ - : י ? ליל:־; ׳ - י- ' , : ? ד . ל .,ליל • י ד יל ל _ : .'ד . ל;:—־''. . ־ . ׳ ל..': . ' י ' "ילל ; ..׳דל.'. : ; .'יל ל.;דילל.: : ל;׳..; • דייל י :.צ.;. ; , '' ' " ' : • . '.; ל 'י ׳ י ז ג ־..; • לי ׳ ד׳•לדי״י• , כתב־יד ו ש ל

בית רמרץ נלחם הרב ר׳ יעקב בנציגי ההשכלה ובשנת 1816 הטיל חרם על שי״ר וארטר ואחרים, שנחשבו מפיצי השכלה. השלטון הכריחו אח״כ לבטל בפומבי את החרם. י. ארטר אחרי הטרגדיה שימש בלבוב כממלא מקום־רב החרדים ר׳ שמחה נתן אילינברג. ברם החרדים חששו למינוי רב מן המתקדמים, ונתקלו בחוק של שנת 1836, שמועמד לרבנות חייב להביא הוכחה, שעמד בבחינה ■ל:^ י -"^:ל | • . : ל לל , ■ ליל : ^רי 1 ל:ל^-'^ : ד ^ ;■ל!: 4 : .דייל:#|י:ל:.י. ל ל ; •ל״ילל^ל ; •ד§"ל;לל 1 :."':׳<־יל!ל״י 1 ל:ל:;":ל•"׳ : "לל§^ - ז ללל#:.ל^: 1 : : ל. | ' ־׳^*ל : ל י:,:=״ד^ ר ל ל < ל|-:ל : ללז־ללל ל - ו יל : - ׳: 1 : ! ^:י ל י ו ל;-^: ל י"־ ^;ל;ל 1 ;ד.|; 1 : ל -ל^יון ׳ ׳ ד • תד׳-י ; ל ״ * ן ^ י ־ דל^:י;. ג ? ;•'•; ׳ .■'••;יל״ ; : . ל . •״׳" ל;':י ל ; ל..׳-. ' ; : .;׳' : : ל ' יל־. ' . ׳ . ׳ ל־ ל :• : •י ' .'•.".;•לייל ל ל לל י לללל ל .:•.•'•'•••':.׳ל• : ;•';?ד: •—'י ל:;.'.ד ' ;• : ז י * • י ל ד • : ל ל : ל ד ד''• ׳ דלל . ל •לד • * ל■׳•,• ' ל ־ ; ־"•'••• ' ־"־ל. ל ..ל..':':.•׳.'•:, ' , .•ליד• . • ־י*"***** ' ' ״ * יי ' ן ן ׳ י . • יל 1 3 ;,•-., . , 3 ״ : .;: ל ••ל.״ ׳ • 1 ׳-׳• ' • : י נ • :• \ ־ ■ ל• ״ יי ' : / ן|/> , דד ־ |יי ; ך. ; בגליל י י* ן . ..״ . • ל.;׳,; : ל י • ״ :;;-ד . י • י . י.-.׳..׳.• . ' י•,;׳״ ; ־ ״ל״. ״ 1 . ״ י ל ״ . . .. . . ! . . , . ;׳לל ל .... . : ׳ י . י . .ד , ' "#י.. . ״ ' " 4 ־ד/ד, . 7 *;\ / ייל / "/י י י\ ; . י; י ־ ^״.ל-ל ל, . ידיי•' : |^י 6 ל ? < : י ״- * , / ; ל " . / " , ד , ' / י ן י ־ * ־־ ־ ז 1 - * ' * ) י ׳•׳/יי ׳ ^ \^ ר יי-״;' ; ' - /? 1 , יד ; ^, . ל כ״׳ ;',:"ד י ס ^ / 0 <; ׳ > ? . ד..י • / ^ 10 ?ג / 0 ■ י ? ) ,' ן | / - ' 1 י-י - ^ ^ ^ 1 ^׳ ״ '•׳ : 5 •'•־ ״ : ׳ ¥ > ;יולוייד ! 1 ־ ^ו׳י ? / י ״ ; | ׳ 4 / ^ ^ / <^ז 1 ^ < . 1 יל״ . .'•:ג ; י י !/ ? : ;.':; ו ״•'•״ • ^^׳" ^ יי'*'* * כתב־יד התקופה שאחרי פטירתו של הרב ר׳ יעקב־משולם אורנשטיין היתה מלאה מחלוקת ומלחמות בין החרדים והנאורים.

כאשר החריפה המחלוקת ניסה נתן סוקאל, מראשי הקהלה, לפשר ביניהם וכינס בביתו התיעצות, שהזמין אליה חרדים מתונים. ברם העניין לא הגיע לידי פשרה, כי החרדים עמדו על דעתם שהרב אברהם כהן יעזוב את מקומו. אבל המתקדמים לא רצו להראות סימני כניעה ולא נתנו לרב כהן לעזוב את לבוב. בזמן לוויתו של חז״ן ביהכ״ג בחוץ־לעיר, מודל, היתה התנגשות חמורה בבית־הקברות, כאשר ניסה חז״ן של שי״ר באוניברסיטה. חוץ מן הרב ר׳ הירש חיות בזולקיב לא היה מועמד לרבנות בגליציה שעמד בבחינה כזו. רק אח״כ נתמנה הרב ר׳ יוסף־שאול נתנזון (1857). (בנו של ר׳ ליבוש מברזן, מחבר הספר "בית אל" וחתנו של ר׳ יצחק אהרן איטינגא מלבוב). ר׳ יוסף־ שאול כתב ספרים הרבה והוא שהתיר לאפות מצות במכונה, בניגוד לדעת אחרים. היחס של הרב ר׳ יוסף־ שאול למטיפי "היכל הנאורים", יד״ר שיואבאכר וד״ר לוונשטיין, היה טוב. בשנת 1861 אישר הקיסר את יסוד הסמינריון לרבנים בלבוב, והעניק לו זכויות רשמיות. הקיסר קבע