431 החיים הדתיים של יהודי לכוג 432 "היכל הנאורים" בחגיגיות רבה. באספה שהתקיימה בבית ד״ר בלומנפלד באוקטובר 1840, נשא ד״ר יעקב רפפורט נאום, לאמור: "היום אנו פותחים מקדש עם עבודת אלהים, ואנו מחויבים להזהר, שרוב אחינו, שאינם יכולים או אינם רוצים עדיין להשתמש במקדש זה, לא ינקטו עמדה נגדנו. הדבר יבוא בודאי, אם נערוך את תפילותינו לא בשפתנו העברית הישנה, אלא בשפה הגרמנית ונעורר את חמת החרדים אם נשמיט חלק של התפילות. עלינו לא להתבייש בלאו־ מיותנו. כאדם המעורב עם הבריות אני קובע. שהעמים אינם שונאים אותנו כל־כך, כטענת חלק מאתנו. כן אין לנו להתבייש בעבודת־אלהים שלנו, לא מבחינת השפה ולא מבחינת הפולחן. אמנם, יש חלק בתפילות המועדים, שבלי היסוס אפשר להשמיטו, דבר שעשו כבר החסידים (הכוונה לפיוטים). ברם, תפילות־היסוד צריכות להתקיים. אני עצמי, כל עוד נשמתי בי, אתנגד לפגימת הסידור ולהכנסת תפילות בשפה הגרמנית לתוכו. אך חוששני, שאחרי מותי תהיו מוכנים לעשות זאת, על כן אני מחלה פניכם ומשביעכם שלא תעשו ככה". בין שומעי הנאום היו שעיניהם זלגו דמעות, אך כולם יחד קמו מכסאותיהם וקבלו עליהם בשבועה, שישארו נאמנים לבית־הכנסת המסורתי ולא יכניסו תיקונים בבית־התפילה החדש גם מבחינת השפה וגם מבחינת הפולחן. לאחר שהכניסו לפרטי־כל התחייבות־בשבועה זו, בחרו בתור יושב־ראש ועדת

ה״היכל "את ד״ר יעקב רפפורט. אחריו נבחר חתנו ד״ר אדם ברח־רפפורט. תרומות המשיכו לזרום והמאספים לא פסחו על פתחי החרדים, ואחד מהם, יעקב גלנצר, חסיד עשיר, תרם 60 זהוב. בדרך כלל היה זרם התרומות אטי מאד, ועבר זמן רב עד שאפשר היה לגשת להגשמת הרעיון. בשנת 1842 חל מפנה במעמדה הפוליטי של קהלת לבוב. בעוד שהשלטונות לא התערבו תחילה בסכסוכים שבין החרדים והמתקדמים, הראו פתאום אהדה לצד המתקדמים, עכבו את הבחירות שהגיע זמנן, והושיבו "ועדה של ממונים" במקום ועד הקהלה הנבחר. כמעט כל הממונים היו מחוגי המתקדמים. מינוי הועדה קידם גם את ענין בניית ה״טמפל". ביוני 1842 הוגשה בקשה לשלטונות להרשות בניית בית־תפילה מודרני לפי דוגמת בתי־הכנסת בוינה ובפראג, שיסופח אליו בית־ספר לנוער היהודי. השל־ טונות דרשו מן המבקשים לנמק את הצורך בבית־ תפילה כזה ולהודיע על המקורות למימון בנייתו ולסיפוק האמצעים לקיומו. המיסדים השיבו, שבתי־ הכנסיות הישנים אינם נותנים סיפוק לאינטליגנציה, מפני שמתפללים שם בקול רם, אין בהם מטיף והוראת־ מוסר, לא שליח־־ציבור ולא מקהלה, שתנעים את התפילה, כדי שהנוער יתייחד עם אלהיו. והיות שבכל בתי־הכנסיות בלבוב נמכרו המקומות לצמיתות, אין להשיג בהם עוד מקום מתאים. גם אי־אפשר לערוך ועד בית־הכנסת ״היכל הנאורים״ (1910)