433 צכיקאדל 434 "היכל הנאורים" בהם חגיגות פטריוטיות, והדבר משפיע לרעה על חינוך הנוער. בנוגע לאמצעים הכספיים הוזכר העזבון בסך 4000 זהוב, שהשאיר אחריו איזיק רוזנברג לשם בניית בית־תפילה חדש. מצד השלטונות נתקבלה תשובה חיובית ונשאר עוד לבחור מקום להקים עליו את בית־התפילה. אחרי דיון מרובה בחרו מגרש ברחוב שוק־הדגים, שקנוהו מעירית לבוב ב־1434 זהוב. המגרש נרשם במשרד־הקרקעות על שם "דויטש איזראעליטי־ שם בעטהויז". בסוף המאה התשע־עשרה עבר על שם "סינגוגה פוסטמפבה" (ביהכ״נ של המתקדמים). מתורמי המגבית היה גרף יאן סאריוש זמויסקי, שתרם עצים במידה יפה, ואבי הקיסר פרנץ־יוסף 1 תרם 100 זהוב, והדברים פורסמו בכל העתונים. בניית ה״היכל" החלה למורת־רוחם של החרדים. מספרים, שבתחילה כל מה שנבנה ביום היה נהרס בלילה ע״י נעלמים, עד שהיה צורך להציב שוטרים במקום לשמור על הבנין מפני הרס. תכנית הבנין היתד. כדוגמת בית־התפילה של זייטנשטטגאסה בוינה (כך מספר ד״ר בלבן בספרו "תולדות בית־הכנסת של המתקדמים בלבוב": בילדותי שמעתי מספרים, שהבית נבנה בתבנית הכנסיה הקטדרלית בצורת צלב, ורק לאחר זמן הוסיפו בנינים מצדדי הבית, שלא יוכר הצלב). בעוד הבית הולך ונבנה, נתנו העוסקים בו דעתם להזמין את האנשים שיכהנו בו. לתפקיד החזן

נתקבלה הצעתו של יהושע אברס מטרנופול. קשה יותר היה למצוא מטיף. בעצ ת החזן זולצר מוינה, פנה ד״ר עמנואל בלומנפלד אל הר׳ אברהם כהן, שהיה רב בהוהנאמס בפורארלברג (אוסטריה), והזמינו לבוא ולדרוש בלבו ב שתי דרשות לנסיון, והבטיח לו את דמי הוצאות הדרך. הר׳ אברהם כהן נולד בשנת 1807 בזלוז׳ני, פלך יונגבונצלו י בבוהמיה. אביו שלמה כהן היה רוכל. הבן למד תנ״ך ותלמוד ומצא בהם עגין רב. בהיותו בן שתים־עשרה עבר ליונגבונצלו י וגמר שם חוק למודים הומניסטיים, אך בעת ובעונה אחת למד גם תלמוד אצל הרב יצחק שפיטץ. עסק בעבודה אצל יהודי עשיר, אך פוטר לאחר שנתפס בקריאת ספר צרפתי. עבר לפיסאק והתפרנס מהוראה פרטית. כאן דרש את דרשתו הראשונה לרגל חנוכת ביודהתפילה החדש. זמן מסוים עשה בפראג יהתידד עם הרב ר׳ שמואל לנדוי, שנתן לו היתר־הוראה. גם הרב שמואל קוידרם בקאלאדאי שבהונגריה נתן לו כתב־סמיכות. הירץ הומברג העניק לו תעודה פדגוגית ללימוד הדת. בשנת 1833 קיבל משרת רב בהוהנעמם, עבד כמורה בשני בתי־ספר: בבית־הספר הגרמני ובבית־הספר הדתי, שהיה מנהלו ובו לימד דה ושפה עברית. בבית־ התפילה הכניס תיקונים; קיצר את התפילה, הכניס מקהלה, תיק ן שיקראו לתורה בשם פרטי ובשם משפחה, וביום שמחת־התורה נקראו רק תשעה אנשים לתורה.