430 החיים הדתיים של יהודי לבוב 440 ווו, נכשל ד״ר שוואבאכר ונשאר בלי פתה, והוא כבן שבעים. נפטר בי׳ טבת תרמ״ח (1888). יהד עם ד״ר שוואבאכר עזב את לבוב גם החזן אברם, שנתקבל כחזן באודיסה. במיכרז על משרת מטיף בקהלת לבוב השתתפו 16 מועמדים ומהם עמדו במבחן רק ארבעה: ד״ר דושק, רב בגאיא, מיהרן; ד״ר חיים יולוביץ, מקניג־ סברג; מוריץ הירשפלד, מגרוסמזריץ׳; ברנרד (יששכר בר) לוונשטיין, רב בבוטשוביצה. בבחירות שנערכו נבחר ד״ר לוונשטיין ברוב גדול (1862). מלבד תפקידו כמטיף, הטילו עליו את הוראת הדת בבתי־ הספר התיכוניים, הנהלת מירשם האוכלוסין (לידות תמותה, חתונות). רב החרדים נזקק לאישורו, בתור מנהל־המירשם, לסידור קדושין, אך לא היה רשאי לעכב את האישור, אלא אם הקידושין היו בניגוד לחוק. לאחר שעזב החזן אברס את לבוב, מילא את תפקידו סגנו משה רומן, ורק בשנת 1862 נתקבל כחזן אוסוולד וייס משגדין, למדן ומשכיל. ד״ר לוונשטיין והחזן וייס הצליחו לרכוש להם אהדה בצבור המתפללים ב״היכל״. ד״ר לוונשטיין נולד במינדזירז׳צי, 1821, היה מצאצאי הרב בעל "פני־ יהושע", וקרוב למשפחות הירץ ברנשטיין והוריויץ. למד באמסטרדם ובהאנובר (בישיבת הרב ר׳ נתן אדלר, שהיה אח״כ רב בלונדון), באוניברסיטת פראג ואצל הרב שי״ר, יעקב־יוסף אטינגר ועוד. היה מטיף ומנהל בית־הספר בליפטו־סט־מיקלוש וכיהן כרב בבוטשוביצה, ומשם נקרא ללבוב.
דרשותיו של ד״ר לוונשטיין עוררו עניין רב, וגם לא־יהודים, ביניהם נציג־הממשלה מנסדורף, באו לשמוע את נאומיו. הוא היה משמיע דרשותיו לרגלי מאורעות מיוחדים, כמו ביובל השבעים של ליפמך צונץ, הספד על שד״ל וכד׳. גם בפתיחת הועידה הראשונה של קהילות גליציה, בשנת 1878, שהתקיימה ביוזמת "שומר ישראל", ובועידת "מכבי־אש", ערך תפילות ב״היכל". התפילות לרגל מאורעות המדינה היו מלוות ע״פ רוב במנגינות של תזמורת צבאית. ד״ר לוונשטיין היה מרצה תכופות בפני "חברת שוחרי תושיה הטוב והישר" (פעראיין פיר בילדונג אונד געזעליגקייט) וגם בחברת "שומר ישראל", שהיתה זמן מסוים מרכז העסקנות המדינית. בשתי גימנסיות לימד ד״ר לוונשטיין שעורי־דת והיה גם מטיף בבית־הסוהר. בשנת 1883 פתח, יחד עם שמעון לנדוי, תלמוד־תורה בשם "אהל משה", שלימדו בו יהדות עם לימודי־חול. "תלמוד־תורה" זה לא נתקיים אלא שנתים, בגלל הסכסוכים עם החרדים. מלבד עבודתו החינוכית עסק ד״ר לוונשטיין הרבה בגמילות־חסדים ונבחר גם למועצת־העיר. קיבל את "צלב־הזהב על זכויות״ ובשנת 1885 קיבל מדליה של הקיסר פרנץ יוסף 1. נפטר בשנת 1889. בנו יחידו, נתן, נשא לאשת את מרים בת שמואל הוריויץ, אחד העשירים, ראש־הקהל וממנהיגי־המתבוללים. בימיו היו גבאים ב״היכל" ד״ר שטרנברג ולכנר,
ליברוסמן, הרוקח יונה בייזר והרוקח זיגמונד רוקר. בשנת 1870 חגגו את חצי־היובל לקיומו של ה״היכל", ובחגיגה השתתפו הצירים הנוצריים בסיים: סמולקה, וזיאמילקובסקי וגם נציגי מועצררהעיר והצבא. ד״ר לוונשטיין נשא נאום חגיגי והחזן ודיס הראה את כוחו בנגינות. במסיבה החגיגית, שהתקיימה אחרי כן, נא גם הלל לכנר, שהזהיר מפני מלחמה בשדה התרבות, שאיימה אז על יהדות לבוב. בהנהלת ההיכל היה הלל לכנר יושב־ראש, וחבריו יונה בייזר, עמנואל גאל, זיגמונד רוקר, ד״ר שמעון שאף, שהיה אח״כ יושב־ראש ועד־הקהלה. בשנת 1882/3 נשארו מן הגבאים הישנים לכנר ובייזר ונבחרו גבאים חדשים: ד״ר שלמה לנדסברגר, נתן מאיר והנריק יולם. נתן מאיר נכנס לאחר זמן לועד הקהלה, היה חבר לשכת־ המסחר ומועצת־העיר וכן יו״ר הנהלת ה״היכל". בימיו הכניסו "פוסהרמוניון" ואח״כ עוגב (אורגל) ל״היכל". בשנת 1883 התקיימו בחירות להנהלה, אבל רוב הנבחרים הסתלקו מתפקידם; ועד־הקהלה מינה אז את לכנר בתור מנהל־קומיסר וקבע כעוזריו את ד״ר שאך וד״ר לנדסברגר. לא עברו ימים מעטים ונערכו בחירות חדשות ולהנהלה נכנסו בייזר, מאיר ולנדס־ ברגר, אמיל די־מיזם ואליהו זבלודובסקי.
עם מותו של ד״ר לוונשטיין (במרס 1889) קבעו מיכרז למשרת המטיף. בין הדרישות מן המועמדים היתה. ידיעת גרמנית ופולנית. מבין המועמדים הוזמנו שלושה למבחן: ד״ר שמעון דאנקוביץ׳, ד״ר הרמן קליגר וד״ר יחזקאל קארו. משלושתם נתקבל כמטיף ד״ר קארו וגם הפיקוח על לימוד הדת נמסר לידיו. התואר "רב" שביקש כי יוענק לו, נדחה עד לעריכת שינויים בתקנון. ד״ר יחזקאל קארו נולד בשנת 1844 בפניאבי, בה כיהן אביו, ר׳ יוסף־חיים בתור רב. שלשלת היוחסין של משפחתו הגיעה עד ר׳ יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך". ר׳ יוסף־חיים חיבר ספרים והיה רב גם בפורדון ובוולוצלבק, השתתף ב״האסיף" של סוקולוב והיה אוהד לתנועת "חבת־ציון". בנו הבכור יעקב היה