445 צביקארל 446 והוביל ו למפקדה. רבי ם הלכ ו ללוות ו בדי ך וביניה ם ד״ר גוטמן. במפקד ה ביק ש הפקי ד הממונ ה א ת סליחת ו והבי ע צער ו ע ל אש ר קר ה וע ל החיפושי ם בכלל, והתנצ ל שהדב ר ב א מפנ י מצב־המלחמה. נרא ה שהעני ן גר ם ליציר ת אגד ה אנטישמי ת מובהקת. כעבו ר שני ם אחדו ת הופי ע ספר ו ש ל פרום ׳ יעקובסק י ״הגנ ת לבוב ״ וב ו מסופרי ם דברי ם אל ו: ״ביו ם 23 (בנובמבר) — א ת הזמ ן בדיו ק אינ י זוכ ר — הוכנס ו לחדרי, בודא י בגל ל העדר ו ש ל מונצ׳ינסקי, שלוש ה טיפוסי ם משונים. שנ י יהודי ם זקני ם ומכובדי ם מוליכי ם לאט, כשה ם תומכי ם בידיד, ישי ש נכב ד שר ק בקוש י עצ ר כו ח לעמו ד ע ל רגליו. הישי ש נרא ה הי ה כדמו ת תנ״כית... קמת י בדרך־אר ץ והזמנת י א ת האורחי ם לשבת. אב ל הישי ש אמ ר בקו ל דממ ה: אדונ י! ה״טמפל" נהרס, מקו ם קודש״הקדשי ם חולל. הצילה! ע ל קלות־דעתנו. "הלאה, קראתי, כ י אצו ה לאסור׳, . ה ם נעלמ ו מי ד כל א היו".
כאשר נתפרסמו דברים אלה בספרו של פרופ׳ יעקובסקי, ערך ד״ר ואססר מכתב־גלוי שנתפרסם בעיתון ״גאזטה פורננא״ ב־27 בפברואר 1933, שבו מסר את פרטי החיפוש, כמו שנערך על ידי הקצין לוש, ואת התוצאות, והאשים את פרום׳ יעקובסקי שהוא מסלף היסטוריה ונוטע שנאה בין תושבי ארץ אחת. פרום׳ יעקובסקי ענה לד״ר ואססר בחוסר־נמוס, אך לעצם העניין השתדל ^סגת מדבריו, מכיוון שגם עדים נוצרים אישרו את כל דבריו של ד״ר ואססר. כידוע, האשימו את היהודים, שבהכנס הצבא הפולני ללבוב, שפכו עליו היהודים מים רותחים בעד החלונות. כשהופיעה משלחת יהודי לבוב היה ד״ר ואססר בין חבריה, לפני פילסודסקי בארמון בלוודר, הזכיר לו \ .ל * י • ז / ך •/ ך ■י^ \ - 8 י'" ? י^ \ ׳ ^ ^ ד י "י׳ י ,^ ׳ ^ ׳ 0 חך״ ׳ .׳/.ץ , • ן ^ * 01 . ^ ^ * י % 'י" ׳ ^ ^ •'" ז */ 2 > 7 ^ ■־׳* 4 ^# ; ־* י ע ז -צ \ ס ־ 0 ^ ״ 0 '׳.ס י ^ ^ 2 / 0 ) ^ ר*י ■ ק|\>י ׳ ס-! 0 יי ׳ > ^וזץ>י ׳ י? \ • 1 ** ץ .וייו ׳ #,!•ץ ׳ 4 , ( י ג^ר , י/י׳י־ ג 6 ס ח ןן\־>הי׳י • ^.)\ 0 7 מכתב הר׳ כהן־לאחיו, 1848
מיד תפסתיבטלפון והתקשרתי עם שר־הפרשים מונצינסקי... ואני מצוה: אדוני שר־הפרשים ישלח מיד פלוגה בהנהגת קצין מוכשר ל״טמפל", כדי להגן עליו. את התוצאות תודיע מיד, אני מחכה בטלפון. מונצינסקי חזר מיד על פקודתי ותיכף יצאה הפלוגה. שלושת הזקנים חיכו לתוצאית ואני הרגעתים, שהסדר יוחזר על כנו... כעבור רבע שעה צלצל הטלפון ומונצינסקי מסר הודעה, שפשוט קשה להאמין בה: "הפלוגה שנשלחה מצאה את סביבת ה״טמפל" שקטה לגמרי, אך מתוך הנחה שהסתתרו שם שודדים, פתחה את השער וערכה חיפוש, ובמקום ארון־הקודש מאחירי הפרוכת נמצאה מכונת־יריה וכמה תיבות כדורים ולמעלה מעשרה רמוני־יד". התקצפתי ונזפתי ברמי־ מעלה אלה, שרצו להבטיח להם מחסן נשק בסמכם בדרך אגב את ההאשמה הזאת. המשלחת, וביחוד ד״ר ואססר, מחו נגד דבריו, והודיעו שאין זו אלא בדיה של שונאי ישראל, כדי לחפות על הפרעות, שעוללו ביהודים בנובמבר 1918. אחרי מלחמת העולם הראשונה והמלחמות שפרצו אח״כ בין הפולנים והאוקראינים, ובין הפולנים והרוסים חידשו את בית "היכל הנאורים" וריפאו את ההריסות האש שנשתלחה בו בימי הפרעות. בשנת 1920 נתמנה ד״ר לוי פריינד כממלא־מקום של רב ביהכנ״ס, ועתר לד״ר גוטמן בתפקידיו הרבים, ומפני חולשתו במחלה שתקפה עליו. ד״ר פריינד נולד בשנת 1878 בפשיטניצה, קיבל חינוך חרדי, למד אצל ר׳ משולם גבל בבז׳וזוב, הרב ר׳ גדליה שמלקיש מפשמישל ועוד. בשנת 1903 גמר