445 צביקארל 446 והוביל ו למפקדה. רבי ם הלכ ו ללוות ו בדי ך וביניה ם ד״ר גוטמן. במפקד ה ביק ש הפקי ד הממונ ה א ת סליחת ו והבי ע צער ו ע ל אש ר קר ה וע ל החיפושי ם בכלל, והתנצ ל שהדב ר ב א מפנ י מצב־המלחמה. נרא ה שהעני ן גר ם ליציר ת אגד ה אנטישמי ת מובהקת. כעבו ר שני ם אחדו ת הופי ע ספר ו ש ל פרום ׳ יעקובסק י ״הגנ ת לבוב ״ וב ו מסופרי ם דברי ם אל ו: ״ביו ם 23 (בנובמבר) — א ת הזמ ן בדיו ק אינ י זוכ ר — הוכנס ו לחדרי, בודא י בגל ל העדר ו ש ל מונצ׳ינסקי, שלוש ה טיפוסי ם משונים. שנ י יהודי ם זקני ם ומכובדי ם מוליכי ם לאט, כשה ם תומכי ם בידיד, ישי ש נכב ד שר ק בקוש י עצ ר כו ח לעמו ד ע ל רגליו. הישי ש נרא ה הי ה כדמו ת תנ״כית... קמת י בדרך־אר ץ והזמנת י א ת האורחי ם לשבת. אב ל הישי ש אמ ר בקו ל דממ ה: אדונ י! ה״טמפל" נהרס, מקו ם קודש״הקדשי ם חולל. הצילה! ע ל קלות־דעתנו. "הלאה, קראתי, כ י אצו ה לאסור׳, . ה ם נעלמ ו מי ד כל א היו".

כאשר נתפרסמו דברים אלה בספרו של פרופ׳ יעקובסקי, ערך ד״ר ואססר מכתב־גלוי שנתפרסם בעיתון ״גאזטה פורננא״ ב־27 בפברואר 1933, שבו מסר את פרטי החיפוש, כמו שנערך על ידי הקצין לוש, ואת התוצאות, והאשים את פרום׳ יעקובסקי שהוא מסלף היסטוריה ונוטע שנאה בין תושבי ארץ אחת. פרום׳ יעקובסקי ענה לד״ר ואססר בחוסר־נמוס, אך לעצם העניין השתדל ^סגת מדבריו, מכיוון שגם עדים נוצרים אישרו את כל דבריו של ד״ר ואססר. כידוע, האשימו את היהודים, שבהכנס הצבא הפולני ללבוב, שפכו עליו היהודים מים רותחים בעד החלונות. כשהופיעה משלחת יהודי לבוב היה ד״ר ואססר בין חבריה, לפני פילסודסקי בארמון בלוודר, הזכיר לו \ .ל * י • ז / ך •/ ך ■י^ \ - 8 י'" ? י^ \ ׳ ^ ^ ד י "י׳ י ,^ ׳ ^ ׳ 0 חך״ ׳ .׳/.ץ , • ן ^ * 01 . ^ ^ * י % 'י" ׳ ^ ^ •'" ז */ 2 > 7 ^ ■־׳* 4 ^# ; ־* י ע ז -צ \ ס ־ 0 ^ ״ 0 '׳.ס י ^ ^ 2 / 0 ) ^ ר*י ■ ק|\>י ׳ ס-! 0 יי ׳ > ^וזץ>י ׳ י? \ • 1 ** ץ .וייו ׳ #,!•ץ ׳ 4 , ( י ג^ר , י/י׳י־ ג 6 ס ח ןן\־>הי׳י • ^.)\ 0 7 מכתב הר׳ כהן־לאחיו, 1848