449 צב י 5 !אר ל 450 מרב ד״ר שמואל־וואלף גוטמן ד״ר לוי פרוינד אע״פ שהשלטונות הציעו לו משרות חשובות בשטח הציבורי והמדעי. ב־30 ביוני 1941 נכנסו הגדודים הראשונים של הצבא הנאצי ללבוב. למחרת פרעו האוקראינים פרעות ביהודים. ידידיו של ד״ר לוין ביקשוהו להסתתר מפני הסכנה, אך הוא גמר בנפשו לפנות אל המטרו־ פוליט שפטיצקי ולבקשו כי ישפיע על האוקראינים לחדול מן הטבח. ד״ר לוין ערך נאום אל המטרופוליט, שתורגם על־ידי בנו יצחק לאוקראינית, לבש את בגדי־הכהונה ואת הכפפות השחורות שהיה שם על ידיו רק בהלוית־מת והלך אל ארמון המטרופוליט. הלה ביקש ממנו שישאר בארמונו עד יעבור זעם. הרב ד״ר לו*ין השיב לו: .,שליחותי נסתיימה. באתי לבקש על הכלל, ואני שב אל הקהל אשר בו מקומי, ויהי אלוהים עמי" . והוא יצא מן הארמון. ד״ר יחזקאל קארו ד״ר יחזקאל לוין בנו יצחק מתאר את מותו במלים אלו:
Original scanEvidence located
Book text
Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-886
passage_225ebf227e66ea1df1884f8a
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 888-1653
,.בביתנו הייתה אותה שעה מיליציה אוקראינית שסחבה יהודים לבריגידקי (בית־הסוהר הגדול ברח׳ קאזימירזובסקא). שכנה אחת חיכתה בכוונה לאבי, להזהירו על הסכנה. אך הוא ענה לה: היינו הך. וחיוור כסיד עלה במדרגות. ליד דלת דירתנו תפסוהו האוקראינים והוליכוהו לבריגיצקי ופו מת על קידוש־השם. הוא הלך גאה, מוכה בידי גרמנים ואוקראינים, ראשו מורם ופניו שקטים, כפני אדם שקיים חובתו, ומצפונו כבדולח לטוהר. בבואו אל בין המוני היהודים בבית־הסוהר אמר וידוי ופנה לחבריו־לגורל וקרא בקול אדיר: "שמע ישראל, אדוני..." ולא כילה דבריו, כי מכונת־יריה הפסיקה דבריו וחייו כאחד״ *) . ועמו נהרגו אלפיים מיהודי לבוב וה״היכל" נהרס ע״י הנאצים עד היסוד . *) יצחק ליין, ״עליתי מססציה", ת״א, תש״ז, עמ׳ 26 .
passage_6db31dec53583b001c1c04a5