מ. ש. גשור י החסידות וקהלת לברב א. איזה תפקיד מלא לבוב היהודית בהפצת החסידות ומלחמות כיבושיה? סופרי תולדותיו של הבעש״ט לא הזכירו כמעט אם ביקר בלבוב, ורק האגדה מייחסת את השתתפותו בויכוח לבוב בשנת תקי״ט (1759) בין שהרבנים והפרנקיסטים בפני הארכיבישוף של לבוב, בו השתתפו, לדברי ר׳ אברהם משאריגרוד בקונטרסו "מעשה נורא בפודוליה" (בקובץ לקוטים מספרי קדמונים, אלטונה, תקכ״ט): רב המדינה ר׳ חיים רפפורט, רבי בר מיאזלוביץ ורבי ישראל מזיבוז ב״ש. מאיר בלבן קבע ע״פ הפרוטוקול הרשמי, שבכל המקורות הפולניים אין זכר להשתתפות הבעש״ט בויכוח זה. במשך עשרות שנים, מזמן הבעש״ט והמרכז בפודוליה, נתפשטה החסידות בגליציה, כבשה את רוב הקהילות הקטנות וחדרה גם לתוך הקהילות הגדולות במזרח־גליציה. בלבוב וברודי נראו ניצני החסידות בזמנו של המגיד ממזריטש, כששבו תלמידיו הגליצאים לארץ מולדתם. רבי יהודודליב, "המוכיח מפולנאה" (נפטר תק״ל),

כפי שקראו החסידים לתלמיד הבעש״ט, עשה נסיון ראשון בהופיעו כמוכיח חסידי דווקא בעיר לבוב, שהיתה מלאה ת״ח ורבנים ששלטו בה אז שלטון בלי מצרים, ודוקא בביהכנ״ס הגדול, שלא כל דרשן ומוכיח זכה לעמוד בו על הבימה. האגדה החסידית מספרת הרבה על נסיונו של ה״מוכיח" לדרוש בביהכנ״ס הגדול בלבוב, במעמד חשובי העדה והרב בראשם. הדרשה המיוסדת על דברי הבעש״ט ,.ודתה טובה בעיניהם מאד". והוא רכש לו את לב הקהל לחסידות, והרב הזמינו לביתו והחזיקו כאורח במשך שלושה שבועות. אבל אסתייעא מילתא: הרב נפטר זמן קצר לאחר מכן. התנגדות רבני לבוב לחסידות לא פסקה גם -אחרי בבושה הגדולים בגליציה, בהחלטת הקהל בקרקא, בכ״ה תשרי תקמ״ה, נגד החסידים, שאסור לסטות מהוראות הרמ״א, או לשנות איזה נוסח מהתפלה או לשנות בנגינה המקובלת ולהתפלל בתנועות, חתום גם הרב ר׳ יצחק בן מרדכי הלוי מלבוב*) , שישב על כסא הרבנות בקרקא בשנים 1776 — 1798 . ברם, החלטת־קרקא לא יכלה לשנות את המציאות, והנצחון היה לצד החסידות.

ולא הרי התנגדותם של הרבנים בגליציה לחסידות כהרי מלחמת רבני ליטא בה. הקרע בינה לבין החסידות לא היה גדול כל כך, כי רוב החסידים והצדיקים שבגליציה היו עוסקים בתורה. כשבא הצדיק ר׳ ישראל מריז׳ין לגליציה, השתוממו עליו הלמדנים: הזה האיש שאינו קורא ואינו לומד מרעיש את עולם החסידות? הם הביטו עליו ועל הנוהים אחריו בשחוק ובביטול. הם חפצו לשמוע מפיו תורה ולראות במעשיו כשם שהסכינו לראות ולשמוע אצל צדיקי גליציה. הם לא הסתפקו בדברים שאין בהם אלא אמונה שבלב. יחס זה אל ר׳ ישראל בא לידי ביטוי גם באגדה הנפוצה: פעם בא ר׳ ישראל ללבוב וביקר אצל הראב״ד הגאון המפורסם ר׳ יעקב אורנשטין. הרב חשב שודאי ישוחחו בחידושי תורה. אך דבריו הראשונים של ר׳ ישראל היו: במה משתמשים לקרוי הגגות בלבוב? השיב הגאון: מפסי ברזל. חזר הריזיני ושאל: מדוע? הרי גם הלבנים חזקות ואין האש שולטת בהן? לאחר שנפרד ממנו ר׳ ישראל, שחק הרב ואמר: הזה האיש המרעים עולם ויושביו ומושך אליו עדרי חסידים? הצדיק ר׳ מאיר מפרמישלן, שהיה אז בלבוב וסיפרו לו על השיחה, אמר: הגאון לא הבין את דברי הצדיק מריזין, ששאל בלשון חכמה: כשם שמכסה הגג מגן על כל הבית, כך צריך הרב להיות מגן על כל העיר, ועליו להיות בעל לב נשבר כמו לבנים הנוחות לשבירה, ולא קשה כפסי־ברזל.