489 מ. ש. גשור י 490 היתה מסורה לידו, לא הניח להדפיס ספר־חסידות בגליציה, ואפילו ספרים שנדפסו בחו״ל, היה שוקד להחרימם. טרל ה היה מחוג המשכילים של שי״ר וחבריו, הוא המיר את דתו וגם אחרי מעשה זה היה נכנס לבית שי״ר ומבלה עם המשכילים. רוב יהודי לבוב היו יראי־שמים ושומרי־מצוה, אך נמצאו בה גם יהודים משכילים, שפרקו מעליהם עול מצוות, לא בפרהסיה, אלא בצנעה. מעטים מאד היו אז בלבוב מסיעת החסידים. בתוך־העיר היה רק קלויז אחד, בית־תפלה לחסידים, שהתפללו בו בנוסח ספרד, אבל מתפלליו לא היו מתיחסים ל״רבי" מסרים, ולפי שרובם היו סוחרים ורגילים לנסוע לוינה המט- רופולין, היו אומרים עליהם: אלה הם לא חסידי סדיגורה ולא חסידי בלז, אלא חסידי וינה... חסידים אלו היו נוחים לבריות ולא קנאו באיש. גם מחוץ־ לעיר היה "קלויז" אחד או שנים, שחסידיהם היו שייכים בעיקר לרבי מבלז, ולא היתה להם שום השפעה"). נגוני החסידים לבתי צדיקיהם השונים נשמעו ברמה בבתי התפלות, בימי השבתות והמועדים וגם ביומא דפגרא. ועל ברכם גדלו "בעלי תפלה" ממדרגה ראשונה שתפסו מקום חשוב בחיים הדתיים בעיר״"). ״) על ה״קלויזן״ ובתי התפלה של החסידים — עיין מאמרו של ז. זוהר. ״״) עיין מאמר על "החזנות".