487 החסידות וקהל ת לכו ב 488 והעממיות ולכתוב באשכנזית־יזזודית בשביל המוני־ העם מאשר לחקות את הגויים ולעסוק בחכמתם ולהתרחק מן האומה. צעדו של ביק, אחד מגדולי המשכילים וסופריהם, הטיל מבוכה במחנה המשכילים שהרגישו באזלת ידם כלפי החסידים שהרימו ראש בכל מקום. הרבה סיבות גרמו, כי ההשכלה בגליציה צעדה אחורנית ולא יכלה לעמוד בפני החסידות, רק בלבוב עוד היתה יד המשכילים תקיפה. בשנת ת״ר הקימו המשכילים בלבוב את ה״היכל" ("טמפל") החדש. אך החסידים הפריעו הרבה לבניתו. לילה לילה היו חסידי בלז וצאנז הורסים את הבנוי, נותצים את האבנים, שופכים את הסיד ושוברים את כלי הבנין, עד שלבסוף נאלצו הבונים להפקיד חיילים לשמירה. ורק אחרי שראו הקנאים, כי לא יוכלו עוד לבנית גופו, החליטו להתנקם בראש בוניו, הרב אברהם כהן. בסוף המאה הי״ט התגבר המאבק בין המשכילים, ה״דייטשך בלע״ז, ובין החסידים על השלטון בקהלת־ לבוב.

זמן רב היה השלטון בידי המשכילים. והנה התאמצו החסידים להוציאו מידיהם. ראו המשכילים כי רוב ההמון נוטה אחרי ר׳ שמעון סופר והצדיק מבלז, עמדו ושינו את תקנות־הקָהלה כדי להחזיק את השלטון בידם. אבל הדבר לא הועיל. החסידים ניצחו בבחירות. המשכילים מצאו פגם בבחירות ופסלון, והמלחמה החלה מחדש והמשכילים ניצחו בהשפעת קונטרסים שהכילו סאטירות עוקצניות שחוברו בידי צעיר משכיל חבר באגודת "שומר ישראל". כשלון החסידים ייוחס על ידי המשכילים לכרוזיו של צעיר זה. ג . לבוב נודעה לתהילה בבתי־הדפוס שבהם נדפסו ספרי תורה וחכמה והעשירו את ספרות ישראל עושר רב. בתי הדפוס עבדו בשקט את "עבודת הקודש" ולא חל בהם כל זעזוע. בשנת תקמ״ח, שנה אחרי פטירתו של ר׳ אלימלך הצדיק מליז׳נסק, הדפיס בלבוב בנו ר׳ אליעזר את הספר ״נועם אלדיך״, שהטיל רעש בעולם המתנגדים; ואילו החסידים קבלו את הספר בשמחה ובמשך שנים מספר הופיע הספר במהדורות רבות, וכמעט שלא נעדר מכל בית, עד שנעשה ספר־מיפת בחסידות. אחרי הדפסת הספר "נועם אלימלך" חלה הפסקה בהדפסת ספרי חסידים בלבוב, עד שנתחדשה הדפסתם לאחר יובל שנים, והנה רשימת ספרי־החסידד ת שנדפסו, מסודרים לפי המקצועות:

א. ספרי אגדה, אורחיי צדיקים של החסידים: "ויכוחא רבא", תרכ״ז; "מגיד שיחות" (שיחות מהד״ן מברצלב בחסידות), לבוב, תרכ״ב. "שיחות מהר״ן", לבוב, תר״ב; "שבחי מהר״ן", לבוב, תרל״ד; "ימי מהרנ״ת", לבוב, תרל״ו. "סדר הדורות מתלמידי הבעש״ט", לבוב, תרכ״ה; ״שבחי הרב״ למיכאל־לוי פרומקין, לבוב, תרכ״ד * ״עדת צדיקים״ ע״י הנ״ל, לבוב, תרכ״ה; "ספורי צדיקים" ע״י הנ״ל, לבוב, תרכ״ד. "מעשה צדיקים", לבוב תרכ״ה; "קהילת חסידים", לבוב, תרכ״ו.

כ. ספרי תורת החסידות: "לקוטי ישרים של ארבעה מטיבי לכת בדרכי ה׳: הבעש״ט, המגיד ממזריטש, רמ״מ מפרמישלן ורי״מ מיאמפולי״, לבוב, תקנ״ב. "צוואת הריב״ש״, לבוב, תרכ״ב; "תייא" להרש״ז מליאדי, לבוב, תרכ׳־ד; "דרכי צדק והנהגות ישרות" מכתב־ידו של ר׳ זכריה מבדיל מיערוסלב, לבוב, תקב״ו, • "קדושת לוי" לרל״י מברדיצ׳וב בעל פרקי אבות, לבוב תרכ״ג; "ישמח לב" לר׳ בחום מטשרנובל, לבוב, 1848; "אור המאיר" לר׳ זאב־וולף מזיטומיר, לבוב תר״כ; "מבשר צדק" לר׳ יששכר־ בר מזלוטשוב, לבוב, תר״י. "אור הגנוז" (ביאורים לספר תניא), לבוב, תרי״א; "אור תורה" או "מזי תורה" להמגיד ממזריטש, לבוב, תרכ״ג. "דרכי ישרים" (הנהגות ר׳ מבדיל מפרמישלן), לבוב׳ תרכ״ב; "לקוטי מהר״ך, לבוב, תרל״ו; ״לקוטי תפלות״ לר״נ מנמירוב, לבוב, 1876. "ספורי מעשיות" להר״מ מברצלב, בלה״ק ולשון יודיש, לבוב, תרס״ב; "נר מצוה ותורה אור" לאדמו״ר "האמצעי" מליובויץ, לבוב, תר״כ; "עבודת הלוי" לר׳ אהרן הלוי מסטרשילה, לבוב׳ תר״ב; "כלי הרואים" לרצ״א שפירא מדינוב, לבוב, תר״ט; ״אגרת הקודש״, לבוב, תרי״ט? ״לקוטי רמ״ל מסאסוב״, לבוב׳ תרל״ג; "מאור ושמש" לר׳ קלונ׳״מוס קלמן אפשטיין מקרקוי, לבוב, תר״כ, • "כתונת פסים״ לר׳ יעקב יוסף הכהן מפולנאה, לבוב, תרכ״ו; "לקוטי שושנים״ לר׳ משה צבי מסאברן, יבוב׳ 1874; "דרך חסידים", ליקוטים לפי סדר א״ב, לבוב, תרל״ו; "שארית ישראל" להר׳ ווילדניק, עם הסכמת הגאון ר׳ יוסף שאול נתנזון והקדמת המו״ל והמסדר מיכאל לוי, לבוב, תרכ״ד; "בוצינא דנהורא" לר׳ ברוך ממזיבוז, לבוב, תר״מ.

לבוב נעשתה המקור הראשי להפצת ספרי חסידות לרוסיה ופולין. ברם, גם המשכילים לא ישבו בחבוק־ידים, ומזמן לזמן הדפיסו בלבוב ספר או קונטרס פולמוסי, כמו ״מגלה טמירין״ ליוסף פרל, לבוב, 1864; "קנאת האמת״ ליהודה־ליב מיזם, לבוב, 1879 ז"אורות מאופל" (על ר׳ דוב פרידמן, מסדיגורה) לס. אורנשין, לבוב, תרמ״ב. הדפסת ספרי חסידות בלבוב נתקלה פעם במכשול רציני שבא מצד משכיל לשעבר שהתנצר, טרלה שמו, שנתמנה צנזור ראשי על ספרים עבריים בדפוסי גליציה, והוא נקם את נקמתו בחסידים בגלל סכסוך שהיה לו עם הרב מבעלז. כל זמן שהדפסת ספרים