495 מ. ש. גשור י 496 ובמשך שלושים שנות כהונתו שם, המשיך לכתוב את תפלותיו, שהצטיינו במלודיקה ליטורגית מקורית ובפשטות בנינן. מבחר תפלותיו הוצאו לאור ע״י בנו החזן ישראל שור בסידור לימים הנוראים בשם "נגינות ברוך שור". כוחו היה גדול גם בתורת ישראל, והשאיר אחריו חבורים על התורה וצ״ל מגילת קהלת. ספר אחד שהוציא בדפוס נקרא בשם "בכור שור". מאורע אחד גרם למחלוקת בין בר״ש לבין ראשי קהלת לבוב: ב~1890 כתב איפרטה בשם "שמשון הגבור". הוא ביקר בהצגת האופרטה ולדרישת הקהל הנלהב עלה על הבמה, אף החוה קידת תודה למריעים לכבודו. על חטאו זה קנסוהו גבאי ביהכ״ג והעבירוהו מן התיבה למשך ארבעה שבועות. החזן לא יכול לשאת חרפתו, עזב את עירו והלך לאמריקה. עם עזבו את לבוב נשאר שם חלל ריק בחזנות. שום חזן לא נתקבלה תפלתו בקהל. לבסוף באה משלחת מיוחדת לניו־יורק לפייסו ולהשיבו ללבוב. מאז כיהן שוב בעיר מולדתו עד מותו. הוא האריך ימים עד שמונים ואחת, וראה עולמו בחייו. הוא נפטר בעמדו לפני התיבה ביום האחרון של פסח, שהיה יומו האחרון בחיים. בתפלת מוסף עבר לשיר "ומפני חטאינו" בחרדת־ קודש, ובהגיעו לפסוק "אבינו מלכנו, גלה" צנח מלא קומתו ארצה, ונשמתו יצאה בטהרה ומת מיתת־נשיקה בעמדו על משמרתו. כ. מרדכי (מוטיל) שור
אחרי מותו של ברוך שור בא לכהן במקומו בתור חזן, בנו מרדכי (בכינוי־החיבה: "מוטיל"). היה היפוכו של אביו הגדול. חסר היה כוח־נגינה עצמי, קולו לא היה נעלה, לא יצר יצירות ולא היה ביכלתו לשיר בקול־־יחיד (סולו) כאביו. ר׳ אברהם מייזלס, חובב נגינה ידוע מלבוב, היה אומר: שלשה דברים ביהודים שגוי אינו יכול להבינם כלל: א) בית־ספר בלי הוראת כתיבה (חדר) ב) זמר בלי קול (אצל החזנים היו רבים נודעים בלי קול, כמו ניסן בלזר עם קולו הצרוד, ר׳ יעק׳ הצרוד וכר) ג) סוחר בלי הון. קולו של מוטיל לא היה טנור ממש, אלא, דומה לטנור. הוא התחזן בזכות אבות. בקבלו ממנו ירושה גדולה. היה שר מיצירות אביו, ורבים שהיו זוכרים את נועם תפלתו של אביו ויצירותיו, היו באים אליו כדי לשמוע את הטוב שקבל מאביו: ה״קינות" בתשעה באב וה״עבודה" ביום־כפורים. כמנצח על המקהל ה כיהן אצלו הילמן (הנמצא כעת בחיפה). כוחו של מוטיל היה בעיקר בהופעת המקהלה. הוא כיהן כחזן ממלא־מקום אביו בבית הכנסת העירוני עד פרוץ מלחמת העולם השניה, ומאז נעלמו עקבותיו . 2. בבית־הכנסת הגדול ב״חוץ־לעיר" ("פורשטט ר שוהל") ג. ר׳ זיידל רוכנר (יעקב שמואל מרגובסקי)
ר׳ זיידל רובנר נולד בברדומישל (רוסיה) בשנת 1856. במסעו מאנגליה לרוסיה לחג הפסח 1904, התעכב בלבוב ונתמנה לחזן ביהכ״ג בחוץ־לעיר, ושם נשאר עד שנת 1911 חזר לפיי בקשת קהלת רובנה (ולפיכך נקרא "רובנר") ונשאר שם חזן כשלוש שנים. אחר־ כך עבר לאמריקה, שם ישב עד פטירתו. בשבע השנים שכיהן ר׳ זיידל בלבוב נתחבב על הקהל, וביחוד על המתפללים הקבועים בביהכנ״ס הגדול. רבים היו חובבי זמרה בבית־הכנסת שבחוץ־ לעיר. ר׳ זיידל היה שליח־צבור ראוי לתפקידו מכל הבחינות: יהודי חרד וכשר, בן תורה, זקן ורגיל ופרקו נאֶה ומעורב בדעת, יודע ערך שליחותו ובקי באמנותו. אחד מגאוני החזנות המעטים שתמיד ינון שמם. ר׳ זיידל דרך בעולם החזנות במקרה, או בדרך נס.
הוא נעשה לחזן במצות הצדיק ר׳ יעקב־יצחק ממקרוב שראה באספקלריה שלכך נוצר, וגזר עליו להיות חזן. בקלויז של ה״מקרובי״ ספג את הנגון העצוב של למוד התורה מצד אחד ואת זמירותיו של חצר הצדיק מצד שני, בין שהנגון הביע השתפכות נפש בשעת פרידת הנשמה היתרה ב״בני היכלא״ שבשלש־סעודות, ובין בריקודי החסידים המלאים התלהבות של שמחה. מנגינותיו נתמזגו בנוסחאות התפלה החסידית, ברוך ובנועם של נגו ן הרבי על שולחנות השבת, חגים ומועדים, וגם נגוני חתונות יהודים, וביחוד נגינת הכנר המפורסם בדורו אהרן משה פודהורצר מברדיצ׳וב, נתלכדו ונתמזגו בנשמתו, ובכשרונו הביע את כל היסודות בסגנונו האישי. מנגינותיו הארוכות הצטיינו בעושר מילודי יהודי ממוזגים מוטיבים חסידיים - ליריים עם תוספת נימה מדורית. ד׳זיידל יהיה מזמר את חבוריו ומבצעם בעזרת להקת מנגנים נוספת על מקהלתו. קונצרטים אלה היו נודעים ברחבי התפוצות. בלבו ב היו לו המוני מעריצים, שאחרי סיום תפילתם בבתי־מדרשם היו נמשכים אליו להתענג על ה״אמת ואמונה״ שלו מתפלת ערבית או "מזמור שיר ליום השבת" מתפלת שחרית, או ה״מלכויות״ מראש-השנה