משכנות היהודים (טופוגרפיה) מאת ד״ר נ. מ. גלבר בראשית ישובה של העיר היתה לבוב משתרעת בשטח בין ואלי הטמאנסקי וסוללות רחוב זולקיב. המרכז היה בשוק הישן (סטארי רינעק) וגבול חומת העיר היה סמוך לגבעת הארמון ("גורא זאמקווא"). בפרשת־הדרכים בין רחוב זולקיב ורחוב בוזניצה היתה תעלה שנמשכה עד רחבת־העיר ומעליה גשר, שנקרא בפי ההמון "אויף דער בריק". מערבית לתעלה, בכיוון לנהר פלטב (לפני 1939 בין רחבת סולסקי ורחוב פלטבנה) היה הגיטו־הפרברי ( 5106 [ 16 וז 11 > 26 ז ק 08611:0 ) אחרי השריפה הגדולה בשנת 1350 התגוררו היהודים האמידים בחלק הדרומי־מזרחי שבעיר החדשה המשופע ( 62 ק 63 י! ) בין סוללות הטמנסקא, רחוב סוביסקי, סוללות הנציב האוסטרי ורחוב סקרבקובסקה. כאן היה ביודהקהל שבתוך־העיר 0106013 10163 11336061101 [ 101136111160 0001011101135 .' 11:30111101 ( 1131 011/113115 אולם רובה של האוכלוסיה נשאר בפרבר־העיר והיתד. להם קהילה לעצמם. 3 10 ( 51181161 10 11336061101 [ 101136111101 00010111011:35 3104:0 063001/13 לבוב היא העיר היחידה שהיו בה שתי קהילות עצמאיות עם מוסדות וזכויות לכל אחת: קהילה אחת בתוך־העיר, והשניה — בפרבר. במרוצת הזמן נפרדו שתי הקהילות לחלוטין ותושבי הקהילה בתוך־העיר הביטו על תושבי הפרבר כעל נחותי־דרגח. אך למרות כל ההבדלים היו עוזרים אלו לאלו בשעת מצוקה. ! . הקהילה העירונית
הרחוב היהודי, שנוסד בשנת 1387, השתרע ימינה מן השוק (רינעק) ומשנת 1871 נקרא בשם רחיב בלאחארסקא. הרחוב היה צר בראשיתו, ובין שתי שורות הבתים עמד נשען על שני בתי־פינות, בית קורקים מימין ובית מיכאלביץ משמאל׳ השער היהודי (11336061101 (0613 ? ) "דער טויר". בקצה השני של הרחוב, הפונה אל העיר (רחוב האליצקא) — היה השער השני. רק דרך השערים אפשר היה להכנס לתוך הגיטו. את השערים היו סוגרים בערב ובמקרים של סכנות והתנפלויות, אם מצד האכרים היוצאים מן הכנסיה הקרובה לשער הגיטו או מצד חיילים או סטודנטים. רחוב היהודים היה קשור לרחוב בואימוב, שגם הוא נקרא "רחוב יהודים", ואחרי הכיבוש האוסטרי (1772) נקרא "רחוב היהודים החדש" (ז׳ידובסקה נאיווא) אח״כ נקרא רחוב וקסלארסקא (רחוב החלפנים) וגם בואימוב. בפרשת הרחובות בואימוב וסרבסקא היה מבוי סתום שנקרא "דאס רויזעבליקל", מוקף חומת- העיר. בפינה עמד מגדל שהושכר עפ״י רוב ליהודי. על־יד החומה בסביבת מחסן הנשק (013 ^ 0 (2860) שנבנה בשנת 1555, עמדו בתי־עץ שהושכרו ליהודים, לצרכי דיור וסחר. רוב בעלי־הבתים היו רותנים. בתי היהודים היו קשורים ואחוזים זה בזה בחצ- רות וקירות משותפים והדבר גרם לסכסוכים ומשפטים תמידיים בין הדיירים.
בפאת דרומית־מזרחית היה הגיטו מוקף חומה עירונית ועליה נבנו מגדלים ובאחד מהם גר תלי ך העיר עם עוזריו, שכנים שפגיעתם רעה • והיהודים השתדלו בפני העיריה להרחיקו מדירה זו. בשנת 1619 נענתה העיריה לבקשתם זו. בגלל צפיפות־הבתים, הרחובות הצרים וגידול האוכלוסיה היה מצב הנקיון בכל רע יהמשורר") קלונוביץ תאר את המצב בשנת 1584 בחרוזים מיוחדים • השריפות בשנים 1571, 1616 הרסו כמעט את הגיטו ואת שכונת הרותנים. באותה תקופה נשארו מגרשים רבים של בתים נוצריים שהוחרבו בשריפות. על הקושיים להשיג מן העיריה רשיונות־בניה התגברו היהודים, כי נמצאו קונים עשירים מחוסרי קורת־גג אשר שלמו כל מחיר בעד המגרשים. • ) עיין פרק ב׳ במאמרי "תולדות יהודי לבוב".