529 ד״ר ז. פ. פינקלשטיין 530 נשק ומזונות, מכיוון שהשלטונות באוסטריה התיחסו אליו באמון, היה ביכלתו לעזור למרד מבלי שיסתכן. הממשלה הלאומית הפולנית בורשה העריכה את עזרתו הערכה מלאה ושמו נזכר לעתים בפקודות המפקדה הראשית. גם אחיו, יונה׳ השתתף בקרבות, נח לוונהרץ עבר ללבוב והיה פעיל בחיים הציבוריים של תנועת המתבוללים. אולם נכדיו ד״ר הנריק וד״ר יוסף לוונהרץ הלכו בדרכים שונות: הם הצטרפו עוד בגמנסיה לתנועה הציונית. 2. בין עשירי בדודי שעברו ללבוב אחרי חיסול העיר החפשית, היתה משפחת רייצם, שטענה כי מוצאה מניצולי ספרד — דבר שאין להוכיחו מבחינה היסטורית. המשפחה איננה מצאצאי האחים רייצס שמתו על קידוש השם בשנת 1728 • בלבוב התעסקו במסחר סיטוני וגם בעסקי חכירות. אחד מראשוני המשפחה, כתריאל רייצם היה, ממייסדי ה״היכל" ותרם הרבה לבנין. חלק המשפחה עם יא ן רייצם בראש עבר בשנות ד״ר ליאון רייך השבעים של המאה הי״ט לוינה והצליחו בעסקי בנקאות. הם רכשו את רוב המניות של חברת־הטי־ם הוינאי והרויחו הון רב. בעד זכויותיה למען שכלול התחבורה העירונית העניק לה בשנת 1909 הקיסר פרנץ יוסף 1 את התואר בארון. בנו מאקסימיליאן התחתן עם אצילה אוסטרית מריה קרפר פון מאריאנווארט.
מלבד משפחות שבאו מערי השדה יש להזכיר את המשפחות: בלומנפלד מצאצאי הקדושים רייצס; שנפלד המחותנים למשפחת לוונהרץ < טענער, מרגליות ולנדא וכן סוקאל, מקרובי משפחת רייצס. מעמד מיוחד ייחדה לעצמה משפחת פרנס, מוצאם מרוסיה הדרומית, שם משפחתם רפאלוביץ, הם מלאו תפקידים חשובים במשק הכספי של רוסיה ועזרו לאוצר הרוסי. ענף אחד של המשפחה התישב בדובנא והצטיין בהנהלת הקהלה ומכאן שם המשפחה פרנס, בפולנית מרשאלקוביץ. בסוף המאה הי״ח עברו לטרניפול, התעסקו בחכירת אחוזות. כיתר משפחות חוכרים יהודיים שחששו מפני מהומות־אכרים עזבו את פודוליה ועברו ללבוב. בני משפחת פרנס השתלמו באוניברסיטה והתעסקו בפרקליטות. ד״ר אמיל פרנס, וד״ר יוסף פרנס מראשי המתבוללים מלאו תפקיד חשוב בחיי הקהלה. במרוצת הזמן התקרבו קרבה חיובית לעניני בנין א״י והצטרפו גם ל״סוכנות היהודית המורחבת" והיו פעילים למען "קרן היסוד". עם זרם העשירים שעברו ללבוב הגיעה גם משפחת ביק מפודוליה, שט התעסקו ביצוא תבואות ובחכירות־ אחוזות. לאחר שבכפרים פרצו — בשנת 1846 — מהומות־אכרים העדיפו לעזוב את פודוליה ולעבור לבירת המדינה. בלבוב עסקו בסחר־יצוא. הדור הצעיר בשנים 1840 — 1860 "התמשכל" ונטה להתבוללות גרמנית. ד״ר אמיל ביק קבל בבית אביו חנוך גרמני ואחרי גמר למודיו עמד בראש האינטליגנציה היהודית שתמכה בצנטרליזם •
לאחר זמן שנה את דעותיו והצטרף לחוג אוהדי־ פולין. מטבעו היה עקשן בענינים פוליטיים שנגעו בו אישית ומתוך אמביציות הצליח לתפוס עמדת־מפתח ולהחזיק בהגה המנהיגות על היהודים בגליציה עד יום מותו. מלחמתו ביריביו היתה אכזרית. זכור המאבק בין ד״ר ביק וד״ר יוסף בלוך בבחירות לפרלמנט האוסטרי בשנת 1885 ובבחירות בשנת 1906 נגד הציוני אדולף שטאנד. ביק לא נרתע במלחמת הבחירות משום אמצעי, כגון: שחד, גרימת רדיפות מטעם השלטונות וכר. יד ימינו במדיניותו היה שמואל הורוויץ. אביו ר׳ ישעיה אריה הורוויץ ואמו רבקה מבית אשכנזי היו בעלי בנק ידוע בלבוב. בבית אביו שהיה חסיד אדוק קבל חינוך מסורתי מלא. בנעיריו הצטיין בקנאתו הדתית ולא פעם היה מופיע בראש מפגינים נגד המשכילים והנאורים. אולם לאט לאט עזב את דרכי