535 טיפוסים ודמויות 536 לחיים משפחתיים תקינים. לבו היה לב יהודי חם המתעניין בכל הנעשה אצל העניים, ואילו אשתו היתה רחוקה מזה. מאז ביקש הולצר למצוא את סיפוקו בבתי־ הכנסת ובמוסדות־הצדקה, ולעת זקנה החל ללמוד גם עברית. הוא היה נערץ בין עניי לבוב. החל משעות הבוקר המוקדמות שיחרו את פניו כל איש מצוק וכל מר לב. שורות שורות היו מתאספים לפני דלתות משרדו עניים, חולים, גברים, נשים וילדים, לבושי קרעים ובלויי סחבות, כדי לבקש ממנו עזרה. לעתים קרובות פגשו את האיש נמוך־הקומה וחבוש הצילינדר בחברת קבצנים, כשהוא מתרוצץ ממשרד למשנהו, כדי לסדר את עניניהם — ללא קבלת תמורה. יום־ יום היה מבקר במטבחים העממיים ובמוסדות הצדקה, כדי לעמוד על מהלך העבודה וגם היה מקבל קהל במשרדי הקהילה היהודית, בה שימש בתפקיד מנהל המחלקה הסוציאלית. הוא מתעני ואביון, מפני שפיזר את כל רכושו לטובת מוסדות צדקה. ד״ר הולצר עצמו היה מראשוני הוגי הרעיון הלאומי וארגן יחד עם ד״ר קובק, ד״ר ראובן בירר ורוהטינר את האגודה הציונית הראשונה בלבוב "מקרא קודש". מן הטפוסים הידועים בלבוב היה ר׳ שאול בירנבוים, בעל־הבית ב״ברייטע גאס״ בספר 12, יהודי חרד, סוחר-ברזל סיטוני (מתחרהו של שכנו ר׳ שלמה רפפורט). מעניין היה גם מנהל־החשבונות שלו, ר׳ נפתלי פרלמוטר, בעל־תוקע מפורסם בלבוב.

בביתו של ר׳ שאול בירנבוים החזיקה "האשה הגבירה מרת פסיל בלבך את חנות־הספרים הידועה במחצית השניה של המאה הי״ט בהוצאות המשניות שנפוצו גם בליטא. בין בעל־הבית וגב׳ פסיל היו במשך שנים מלחמה ומריבות, והצעקות מילאו את חלל הבית. פסיל התאוננה שבחנות ספרים דרוש שקט ואוירה מתאימה להוצאת משניות, ור׳ שלמה בירנבוים לא רצה להסכים לכך, בטענה שהוא סוחר־ברזל ורגיל לרעש ודפיקות, ולא איכפת לו אם אשה מדברת שם "ווייבערישע נארישקייטך (דברי־שטות של נשים). אולם, לא פסיל בלבד התלוננה עליו, אלא גם המפקח הראשי של טראם־סוסים ׳ברנפלד׳ יהודי, שקשה היה לעבור שם בגלל הארגזים והסחורות שחסמו את הדרך. המאבק נגמר רק בפטירתו של ר׳ שאול בירנבוים — יורשיו הסתבכו במשפטים שנמשכו עשרות שנים — עד שהבית התמוטט. 4. מן הדמויות האופייניות בלבוב יש להזכיר שני מדענים יהודים: פרופ׳ ד״ר גרשון בלאט (1858—1916) ופרופ׳ ד״ר היינריך ביגלאייזן. ד״ר בלאט היה המרצה היהודי הראשון באוניברסיטה בלבוב לבלשנות קלאסית והודית־אירופאית ופירסם חיבורים מקיפים בלטינית שהניחו יסוד למדע הלינגויסטיקה, ביהוד בסאנסקדיט.

מוצאו מיארוסלב, ממשפחת עניים, ובקושי רב הצליח להתפרנס בימי לימודיו בגימנס־ה. ואף אחרי גמר לימודיו לא הצליח לקבל משרת מורה של גימנסיה בלבוב, אלא בברודי, שם פעל עד 1896׳ שאז יצא ללייפציג להשתלם שם במכון למדעי בלשנות. בר 1902 נתמנה כמרצה באוניברסיטת לבוב. כל ימי חייו נשאר מלומד צנוע הפורש מן הציבור ושקוע בעבודתו המדעית בלבד. בלאט לא התכחש למוצאו היהודי ולשם עבודת־ההשוואה שלו עסק גם ביסודות השפה העברית.

מתבודד ופרוש כמוהו היה ד״ר הנרי קביגלאי־יזן (1856 — 1934). אביו היה רופא בטלוסטה, עיירה קטנה בגליציה המזרחית ואמו רוזאליה היתה בתו של ר׳ נחמן קרוכמל (רנ״ק). הוא קיבל בבית אביו נגד רצון אמו חינוך פולני (אביו השתתף בשנת 1848 בגברדיה הלאומית וב־1863 מלא תפקיד של רופא במרד הפולני). אע״פ שראה עצמו כפולני, ציין תמיד בגאווה שהוא נכדו של הפילוסוף העברי המפורסם ר׳ נחמן קרוכמל והראה תמיד את תמונת סבו שהיתה תלויה בחדרו. באוניברסיטת לבוב למד פילוסופיה והתמסר לחקר הספרות וההיסטוריה הפולנית • את תואר ד״ר לפילו- סופיה קבל באוניברסיטה בלייפציג. בשובו מלייפציג ללבוב התחיל לפרסם מחקרים לתולדות הספרות הפולנית. בעיקר, על מיצקביץ. ספריו נתקבלו ע״י הקוראים, אך נתקלו בבקורת גסה מצד המומחים הפולנים, שלא סלחו לו את עמדתו הדמוקרטית בשאלות פוליטיות. פרט לחקר הספרות התעניין בפולקלור ופירסם ספרים מקיפים במקצוע זה. למרות ידיעותיו המקיפות לא זכה לקבל משרת מורה בגמנסיה. בהשתדלות ידידיו מסרה לו הקהלה את הנהלת בית-הספר לנערים ע״ש אברהם כהן. הוא התחיל להתעניין גם בפולקלור יהודי ופרסם מחקרים ב״צייט- שריפט פאר פאלקסקונדע" והשתתף בחברה לחקר הפולקלור היהודי מיסודם של בנימין זגל, י. לנדאו