557 ד״ר נ.מ. גלכר 558 של ד״ר קארו הריהו ספר־היסטוריה ראשון של יהודי לבוב׳ והיה לעזר רב להיסטוריונים הבאים אחריו. 5. פרוס׳ ד״ר מאיר שמואל בלבן (1877-1941) הוא ההיסטוריון הראשון שניגש למחקר תולדות היהודים בלבוב׳ מצויד בכל שיטות ההיסטוריוגרפיה החדישה. הוא לא היה אוטודידקט אלא הסתגל כבר בלמדו באוניברסיטה למדעֵי המחקר ההיסטורי. כתלמידו של ההיסטוריון הפולני הידוע, פרום׳ ד״ר לודביק פינקל׳ היתה לו האפשרות להתכונן בשיטתיות לתפקידו המחקרי. ד״ר מאיר שמואל בלבן ד״ר בלבן, שעבד בשטח ההיסטוריוגרפיה היהודית למעלה מ־35 שנה׳ הוא אחד ממיסדיה ונציגיה הראשיים. נוסף על תכונותיו כחוקר מדעי, היה מחונן במידות שהעלוהו למדרגה של אישיות רמה בחיי יהדות גליציה ואח״כ בפולין כולה. מי שזכה להיות במחיצתו ולשמוע שיחותיו, שהיו אופיניות להכרַת אישיותו׳ יוכל להבין את סוד אישיותו בו התחבב על חבריו וידידיו. הוא היה גם אחד המעטים בין חוקרי ההיסטוריה היהודית, שהצליח להקים אסכולה מיוחדת משלו!׳ והוא זכה לראות את תוצאות מאמציו ועבודתו בחקר ההיסטוריה. הוא העמיד תלמידים הרבה שהמשיכו את עבודתו המדעית והורו לנוער היהודי בבתי־הספר בפולין און! תולדות עמנו לא כמקצוע יבש של "לימוד הדת"׳ אלא מנקודות מבט היסטוריוגרפיות חדישות.

ד״ר מאיר־שמואל בלבן הוא נין ונכד למשפחה ידועה בתולדות הקהילה בלבוב החל מן המאה הי״ז, שפרנסים וטובי־קהילה קמו מתוכה. אחד מהם, לבקוב בלבן, ראש הקהילה במחצית המאה הי״ח, עשה רבות בשביל קהילות לבוב וידע לעמוד על נפשו ולתבוע משפט וצדק. בנו׳ זוסמן, עמד שנים רבות בראש הקהילה ולקח חלק פעיל במלחמת המתנגדים בחסידים, ששנאם בכל נפשו. הוא הוא שהטביע על משפחתו את הכוון האנטי־חסידי. וראוי להזכיר, שסבו מאיר בלבן עמד לימינו של הרב יעקב אורנשטיין במלחמתו נגד החסידות. בבית הוריו קיבל פרופ׳ בלבן, שנולד בשנת 1877, חנוך יהודי מסורתי. הוא ביקר בבתי־ספר כלליים, אך בשעות אחה״צ למד תורה מפי מלמדים מיוחדים. בשנת 1895 נכנס לאוניברסיטה בלבוב ולמד משפטים׳ אך מפאת מצבו החמרי של אביו׳ הוכר ח להפסיק את למודיו ולהכנם לעבודת הוראה, כדי למצוא את פרנסתו. בחייו החלה פרשת נדודים: תחילתו כמורה ב-ת־ הספר העממי הראשון מיסודו של הברון הירש בגליניאני, אחת העיירות בגליציה שהצטיינה בארגונה ובחייה הציוניים־הלאומיים. אח״כ בגולוגורי, עיירה נדחת בפאת־מזרח גליציה. בכל תלאותיו לא ההיא ש מתכניותיו למחקר ההיסטוריוגרפיה. בהתעמקו בה הרגיש את יעודו להקדיש את כוחו ומרצו לחקירה היסטורית. אחרי תלאות והתאמצויות יוצאות מן הכלל הועבר סו״ס בשנת 1900 לבית־הספר העממי ע״ש תדיאוש צאצקי ברובע היהודי בלבוב.

אחרי שנתיים חזר לאוניברסיטה, אבל הפעם לא עסק בלימודי־המשפט׳ כמשאלתו של אביו׳ שרצה לראות את בנו כעורך־דין מפורסם, אלא השקיע עצמו במקצוע הפילוסופיה, וביחוד — בהיסטוריה. עוד בהיותו תלמיד־האוניברסיטה התחיל בלבן בעבודת המחקר. בשנת 1903 פרסם את הביבליוגרפיה הראשונה בשפה הפולנית לתולדות יהודי פולין. בשנת 1904 הוכתר באוניברסיטה של לבוב בתואר ד״ר לפילוסופיה ולאחר בחינת ההוראה נתמנה מורה להיסטוריה וגיאוגרפיה בגימנסיות. אבל לאחר זמן קצר היה מוכרח להורות במקצוע "דת ישראל", כי באוסטריה לא הביטו בעין יפה על כך, שיהודי ילמד בגימנסיה את מקצוע ההיסטוריה׳ שמיניסטריון־ההשכלה ביינה ראה בו את אחד הלימודים היסודיים בחנוך הפטריוטי׳ ולדעתו אין יהודי ראוי לאמון בהוראת מקצוע זה. בתנאים החמריים הקשים בהם שרוי היה בלבן, לא היתה ברירה בידו אלא להשלים עם המציאות ולקבל משרת "מורה־דת", אף שזכה כבר ב־2 פרסים מדעיים בדרגה עליונה: פרס וואוולברג מטעם אוניברסיטת לבוב ופרס בראצבסקי של האקדמיה