563 ההיסטוריונים של יהודי לבוגג 564 שום מעשה נבלה, או מעשה הנבלה של ראש קהלת דרוהוביץ ■ זלמן וולפוביץ, שעליו נכתב שיר־עם אוקראיני. בלבן ידע להביא לפני הקורא את כל תלאות ההמון ולתאר באמנות גדולה את כל הרטט והזעזוע שתפסו את ההמון, מבלי להתחשב בטענות מבקריו ההיסטוריונים האפולוגטיים, שנזהרו מאד פן יוודע לגויים מעשה מכוער בתולדות עמנו. היתה זאת גם זכותו הגדולה של בלבן, שתיאר את תולדות היהודים לא כחטיבה בפני עצמה, אלא במסגרת ההיסטוריה הכללית והשתדל לחדור לתוך כל ההקשרים הסיבתיים שבין העולם החיצוני והיהודים ובדק כיצד ועד כמה פעלו המאורעות הכלליים על חיי היהודים.

בשנת 1913, אחרי שפרסם את "תקנות הקהלה בקרקא משית 1595׳ נתן בלבן במחקרו על מוסדות האוטונומיה היהודית בפולין: הקהל, הסיים היהודי וועד הגלילות (נדפס רוסית ב־390 > 51 (< 1-6 ״ו;־ [ 3 (ז 0 ] 15 * ׳^סתמזי זכרך וא, פטרבורג 1914)׳ וכן גם בספרו הקטן "מבעיות המשטר של היהדות הפולנית" תאור מרוכז של התפתחותם הגנטית. מקום רב מילאו בעבודתו המדעית החקירות בתולדות החיים התרבותיים ומנהיגיהם, כמו: ר׳ שמשון וורטהיים, יעקב פולק, יהושע־יונה תאומים־ פרנקל, תולדות הרופאים, רוקחים, מדפיסים וחלוצי

ההשכלה. במספר סקירות גילה חומר חדש לתולדות עלילת־הדם בפולין. בשורה של מחקרים הסיר את הלוט מעל העולם המסתורי של הגיטו היהודי בפולין. בלב ן לא היה רק מאסף חומר ומעבדו, אלא שעסק במדד. רבה בבעיות חקר־היסטורי. לדוגמה: מחקרו על המסקנות הרעיוניות, שהסיק לפי המקורות והעובדות׳ בנוגע לבעיה ההיסטורית "מתי ומהיכן באו יהודים לפולין״ (פולנית, וארשה (1931). הרצאתו על תהליך האלמנטים התרבותיים מנהר ריין עד הויסלא־דניפר"׳ שהרצה בכינוס הבינלאומי של מדעי ההיסטוריה בוארשה בשנת 1933. ענין וחשיבות מרובה יש גם בהרצאות שנשא בכינוס החמישי של ההיסטוריונים הפולניים בוארשה, בשנת 1930׳ על "התפקידים והצרכים של ההיסטוריוגרפיה היהודית בפולין", בה הדגיש במיוחד את האופי הלאומי של יהודי פולין המצריך היסטוריוגרפיה לגופה ואין להכלילה במסגרת ההיסטו־ ריוגרפיה הפולנית, כי רעיון העדיפות הלאומית הוא הרוח החיה במציאות ההיסטורית• במחקרו "בעיות ההיסטוריוזופיה היהודית ביחס לתולדות היהודים בפולין" נגע ביחוד בשאלה המטרידה עדי מימי רנ״ק ויוסט את ההיסטוריוגרפיה היהודית, כיצד לחלק את התקופות האופיניות של תולדות עמנו. ועד כמה יש להתאים את תולדותינו למסגרת תולדות העם שבקרבו אנו חיים בכל תקופה. ד״ר מרדכי ברוידא

הפרובלמטיקה הזאת אינה חדשה. בלבן ניסה גם לתרום לה מתרומת־רוחו, אע״פ שידע מראש מה קשה להגיע בה למסקנה חיובית בהחלט. השאלה העיקרית — לפי דעתו — היא: האם נכונה חלוקת ההיסטוריה היהודית לפי התכנית המקובלת בהיסטוריוגרפיה הכללית (ימי קדם, ימי הביניים והזמן החדש), ואם לא צריך לחלק את תולדותינו לפי קוי־הדינמיקה בכל תקופה ותקופה.