בית־העלמין היהודי הישן בלבוב מאת הרב ד״ר דוד כהנא, ס/אלוף קרוב לוודאי שמוצאו של בית־הקברות היהודי בלבוב הוא מתחילת המאה הי״ד ואפשר גם מסוף המאה הי״ג. לא ידוע עד היום, ולא נתגלו שום עקבות של בית־קברות יהודי אחר, לא בגבולותיה של לבוב העתיקה ולא בפרבריה. לפיכך יש להניח שמיום הווסדה של הקהילה היהודית בלבוב עד שנת 1855, ז״א עד סגירתו, שימש בית־העלמין הישן שע״י רחוב שפיטאלנה, בית־מועד לכל חי, לכל התושבים היהודים בלבוב, על שתי קהלותיה: בק״ק תוך־העיר, בפרבר קרקא, שהיא הקהילה העיקרית והראשונה ליהודי לבוב, ובק״ק דחוץ־לעיר, שהוקמה בזמן מאוחר יותר. בפעם הראשונה מופיע בית־העלמין במיסמכים העירוניים של עירית לבוב בשנת 1414 נ). במיסמכים הנ״ל מדובר על בית־קברות יהודי הנמצא שם מזמן, והמהוה גבול של חלקת־שדה של נוצרי, הגר בשכנות לרובע־היהודים. מכיוון שרחוב־ היהודים מוזכר במיסמכים הרשמיים של עירית לבוב בפעם הראשונה רק בשנת 84 — 1383 2), וכי לא היה בית־קברות אחר לא בעיר עצמה ולא בסביבותיה, הר־ השערת קיומו של בית־קברות יהודי בלבוב כבר בסוף המאה ה־13 מתקבלת על הדעת.

בית־הקברות בצורת ו לפני השואה נמצא בשטח של מרובע, בין הרחובות רפפורט א—שפיטאלנא— מייזלש א—קליפארו־בסקא. מצד שפיטאלנא נמצא בית־ חולים מיסודו של לאזארוס, בית־זקנים יהודי, מחסני ה״חברא קדישא". אחרי הבנינים האלה משתרע יער עבות ובין סבכיו בוקעות אבנים אפורות, מצבות־ קודש כפופות זו לזו מזוקן, ומספרן — כמה אלפים . ראשיתו של בית־הקברות היתה מצער• • כמגמת הקהלה עצמה, אבל ברבות הימים, עם התפתחות הקהלה בתוך העיר ומחוצה לה, ובהעדר בית־קברות אחר גם בקהילות הקטנות אשר מסביב לעיר, היה הכרח דחוף להרחיבו. בכסף מלא קנו טובי־העיר מאת שכניהם הפולנים או הרותנים, כפי שמוכיחים מיסמכי קניות קרקעות בארכיון העירוני׳ חלקה אחרי חלקה עד שהגיעו לשטח זה .

בחלקו היה בית־הקברות מוקף גדר ובחלקו חומה, בשער הכניסה עמד אוהל, כאן ערכו את האזכרות, הספידו את הנפטרים, ומכאן יצאה הלויה המת. קשה לקבוע אם היה שם גם בית־כנסת כנהוג בעולם. בית־ הכנסת, הנמצא ע״י רחוב שפיטאלנא, והנקרא "בית־ עלמין שול", נבנה רק במאה הי״ט. באמצע השטח בפרשת השבילים היה ה״פנתיאוך היהודי. כאן מצאו את מנוחתם כבוד והובאו לקבר ישראל רבנים, ראשי־ ישיבות ופרנסי הקהילות, גדולי ישראל ורבנים פרנסים משאר קהילות שנפטרו בלבוב. על דרך זו נהגו יהודי לבוב עד יום סגירתו של בית־העלמין הישן, ולפיכך נתרכזו מצבות של תקופות שונות במקום אחד: על יד מצבותיהם של נחמן בן יצחק ואשתו רייזה ("די גילדענערויזה"), מרדכי בן יצחק, פרנסי־הקהלה במאה הי״ז, עומדות מצבות של פרנסי־הקהל ה מהמא ה הי״ט׳ ע״י קברו של הרב יהושע פאלק מהמאה הי״ז׳ נטמן הרב ר׳ חיים כהן רפפורט מהמאה הי״ח. קבר הרב ר׳ יעקב אורנשטיין מהמאה הי״ט נמצא ע״י קברו של הרב אברהם כהן. ע״י הקבוצה הזאת נמצא קברם של האחים הקדושים רייצס, שמסרו נפשם על קידוש־ השם בשנת 1728. הצפיפות במקום היתה גדולה מאד, ברבות הימים נמצא בית־הקבמת כמעט במרכז העיר.

משערים, שבבית קברות זה קברו את מתיהם גם אנשי קהילת הקראים שעזבו את לבוב בסוף המאה הט״ו ויסדו קהילות חדשות בגליציה המזרחית, בהאליץ, דוידוב וקוקיזוב. זקני־לבוב היו מצביעים על רצועה צרה על־יד החומה של רחוב שפיטאלנא, שהיה מקום קבורת כת־הקראים. המקום היה ריק בלי מצבות, מלא שברי אבנים ומצבות מנופצות. השערה זו שמעתי גם מפי ד״ר אנניאש זאיונטשקובסקי, פרופ׳ האוני־