פרק ג*: המשפט נגד הישועים יהודי לבוב בימי הנריק ואלזי וסטפן באטורי. הישועים דורשים את בית־הכנסת בתוך־העיר. פסק־הדין של הטריבונאל־המלכותי. האצילים לימץ היהודים נגד הישועים. הפשרה יההזרת בית־הכנסת לידי היהודים. התפתחות הקהילה בתוך־העיר. הדליקות בשנים 1616, 1623. לקראת השואה בשבת ת״ח. אחרי מותו של זיגמונט אויגוסט (1572), בתקופת הביבים (אינטעררעגנום) חכו יהודי לבוב בדאגה וחרדה לבאות עם קום המלך החדש, שטרם ידעו מי הוא ומה טיבו. ביבתים היה עליהם להשתתף בהוצאות החזקת 50 החיילים שהעיריה גייסה בגלל חסכנות שאיימו על העיר בשעת־חירום זו. בשנת 1573 הגיעו ההוצאות האלו עד 1586 גרלדים 15 גרושים, מסכום זה סולקו ע״י היהודים 297 גולדי ו15 גר / בשנת 1574 עלו ההוצאות 264 גולדין ובשנת 1575 היו 1218 גולדין ורבע משני הסכומים סולק ע״י היהודים.

הנרי קואלזי (1573 — 1574) בנ ה ש ל קתרינה מדיצ׳י יוזמת ״ליל־ברתולימיאוס״ נבח ר בשבת 1573. — אע״פ שבחירת ו נעשתה הודו ת לרופ א היהוד י שלמ ה אשכנזי, שרכש א ת הוזיר התורכ י סוקול י בעד מועמדת ו — לא אה ב יהודים. לפ י ההיסטוריו ן היהוד י הילאר י נוסבאום 1) לא רצ ה לאשר א ת הפריבילגיה הכללי ת ש ל היהודי ם וג ם לא א ת הפריבילגיו ת ש ל יהוד י רייסין. אול ם בטענו ת נציג י קהל ת לבו ב בפנ י הועד ה בעני ן הישועי ם בשב ת 1600 מס ר נהמ ן ב ן יצח ק בפירוש, שהברי ק ואלז י איש ר בשנ ת 1574 א ת הפריבילגיו ת ש ל יהוד י לבוב 2), הו א העני ק ג ם לרותבי ם בלבו ב חופ ש מסחר י שלם, אחר י ששגר ו משלח ת מיוחד ת לסיי ם בוארש ה (1572), א ך הדב ר ל א נתקב ל ע ל דע ת העירי ה שגדש ה בכ ח א ת הסוחרי ם הרותביי ם מ ן הירידים. הקנאו ת הקתולי ת ש ל המל ך הגביר ה א ת שבא ת ישרא ל בקר ב המונ י הקתולים. ממשלת ו ל א האריכ ה ימים. כשנוד ע ל ו שאחי ו מ ת חשוך־בנים, בר ח לצרפת. שלושזדעש ר חוד ש אחר י בריחת י נבח ר למל ך פולי ן נסיך־טרנסילבני ה סטפ ן באטור י (1576 — 1586). בדרכ ו להכתרת ו בקרק א התמהמ ה בלבוב, ונתקב ל ע״ י התושבי ם בסב ר פני ם יפות. אחר י שהוכת ר איש ר א ת הפריבילגיו ת ש ל הלאומי ם השובי ם שבלבוב. ליהודי ם התיח ם באהדה, בהורא ה מיוחד ת מיו ם 5 ביול י 1576

הגין עליהם בפני עלילודם בהטעימו שהגיעו לאזביו האשמות בלתי־נכונות, שגם המקטרגים הודו בכך, שהאשימו את היהודים, ברצח ילדי הבוצרים, או שלקחו את לחם הקודש (הוסטיא) למטרות חירוף וגידוף, ובכל מקרה הוכח תמיד כי שקר העידו בהם. לכן, אוסר המלך לטפול על היהודים אשמות ממין זה. בא ם יהודי יענש מיתה במשפט כזה, יענש המאשים מד ה כבג ד מדה. מלבד זה קבע המלך שהעיריות אחראיות על כל הבזקים שיעשו לבתי־כנסיות ובתי • הקברות של היהודים במקרים כאלה, והעיריות צפויות גם לענשים חמורים. בשנת 1578 בילה המלך את כל החורף בלבוב. באותה שנה הגיש יהודי אחד משפט נגד הסטרוסטא מיקולאי הרבורט מפולשטין, הידוע גם בשמו אודנובסקי; כשהסטרוסטא סרב להופיע לא קבל המלך את סרובו, מפני שגם הסטרוסטא וגם היהודים כפופים לשלטונו. בהתחשבו בתלונות העירונים, שכל שלטון העיריה נמצא בידי היועצים, ארגן באטורי את הרכב העיריה (קונסולעס) מחדש וקבע שמועצת״העיר תורחב ע״י תוספת של 40 איש, ותהיה מורכבת מיועצים, דיינים (לאווניצי) ועוד 40 איש (קוואדראגינטא ווירי) שמחציתם נבחרו ע״י הסוחרים ומחציתם ע״י בעלי המלאכה, ובלי הסכמתם אסור היה לעשות הוצאות ולקבוע מסים או היטלים כספיים.

קביעת חבר זה לא היתה נוחה ליהודים, כי עם היועצים היה קל יותר להסתדר מאשר עם הסוחרים ובעלי המלאכה, שראו ביהודים את מתחריהם. מעתה היו היהודים זקוקים לרכוש לשם סדור עניניהם עם היועצים ואנשי״החבר, והדבר עלה תמיד בהוצאות מיוחדות. אולם הודות לאהדתו של סטפן באטורי את היהודים הושפעה המועצה לחתום על הסכם עם היהודים, שסיים את המאבק שהיה ביניהם ובין העיר החל משנת 1521. בשנת 1578 אישר באטורי שתי פריבילגיות של