׳**׳* * 03 56 ד״ר מ. נ. גרגר בית־הכנסת של ר׳ יצחק נחמנ׳ש קודמיו, שלפיהן היו יהודי לבוב רשאים לנהל כל מסחר כשאר הסוחרים 3). בתקופת שלטונו בבו פרנס־ הקהלה יצחק בן נחמן ובניו נחמן ומרדכי בית־כנסת חדש שנקרא "בית הכנסת של טורי זהב". חמש שנים אח״כ קנו יצחק ואשתו מגרש בשכנות לבית־הכנסת •*• יי ■ ■ ** ן *•■••* * •■•**•*■***•* * ■ ין • )^•*■%**■**■*! 1 שבו מרדכי השתמש בו להרחבתו. משפחת ר׳ יצחק בן נחמן עמדה שנים מספר בראש הקהלה והקימה מפעלים ומוסדות צבוריים חשובים. אחרי מותו של סטפן באטורי (1586), בימי ביד הזמנים, שוב השתתפו היהודים בסך 104 דוקטים בהוצאות להחזקת 250 חיילים לשם הגנת העיר מפני התנפלויוֹת כנופיות, אולם הפעם שילמו יותר מאשר יתר חלקי האוכלוסיה. משום כך סרבו היהודים, שראו עוול לגביהם בהשתתפות גדולה כזו, לסלק לעיריה את התשלום השנתי של 50 גולדים, שהוטל עליהם לפי החוזה משנת 1581. גם המלך זיגמונט וו והוציא בקרקא, מיד אחרי הכתרתו, ב*25 במרס 1588, תקנה נוחה ליהודים. ובפריבילגיה הכללית שנתן ליהודי פולין בשנת 1600, בה הושוו היהודים בכל שטחי המדינה עם הסוחרים הנוצריים בעניני תשלומי מכס, לא שונה מצבם של היהודים בלבוב. בימי המלך זיגמונט חל מאורע קשה בחיי הקהלה בלבוב: בראשון בספטמבר 1591 הביא הארכיהגמון סוליקובסקי נגד רצונה של הכמורה ויתר כתות דתות, את הישועים הראשונים (מספרם 3) בתהלוכה חגיגית לבובה, מסר להם כנסיה קטנה ואכסן אותם בבית פרטי.

הישועיים חיפשו בתוך העיר מקום למנזרם וכנסייתם, אולם לשוא. הארכיהגמון סוליקובסקי השתדל בפני העיריה, אולם היא לא רצתה לקבלם בנימוק שאין לה מקום. גם כמורת הקתדרה לא התיחסה באהדה לגבי הישועיים, ביחוד בגלל תוכניתם לייסד בלבוב בית־ספר שהיה מפחית את מספר התלמידים בבית־הספר הקתדרלי ומקצץ בהכנסותיו. למרות ההתנגדות לא חשבו הישועים, שהקימו מיד אחרי בואם את "הקולגיום סאציעטאטיס יזו ליאופולנזיס") לות ר ע ל לבוב. הישועים לא נרתעו והחליטו לחפש מקום לבניניהם בתוך רובע היהודים ימצאו את המקום. לפתע פתאום הצהירו שבית־הכנסת החדש שבנה יצחק בן נחמן (נחמנוביץ) הוקם בלי רשיון המלך, למרות שכל טענותיהם היו בלתי־נכונות. בניית בתי־הכנסת בפולין בימי הפיאסטים היתה בלתי מוגבלת. אסור היה רק שבית־כנסת יהיה מפואר בחיצוניותו ושונה בגדלו מיתר הבתים. הכנסיה והסינודים השתדלו להגביל את חופש הבביה רכך החליט הסינוד בפיוטרקוב בשנת 1542 בראשותו של שונא־ישראל הידוע פיוטר גאמראט, שהמלך לא יתיר להקים בתי־כנסת חדשים אלא רק לתקן את בתי־ הכנסת הישנים בלבד 4). תקנה זו הוחמרה עוד בסיגוד בגניזנו בשנת 1589 ע״י החלטה־מחאה נגד בתי־הכנסת המפוארים שהיהודים הקימו בערים המלכותיות, וכי על המלך לאסור זאת בתקנה חריפה.

ולמעשה, המלך ולדיסלב^ קבע בפירוש שהיהודים לא יעיזו להקים בתי־כנסת חדשים ואלכסנדר אסר אפילו תיקון בתי־הכנסת העתיקים. אחרי שריפת בית־הכנסת, בשנת 1571, עמדו יהודי לבוב בפני קשיים גדולים כיצד להקימו מחדש. יצחק בן נחמן שעמד בראש הקהלה החליט לקנות לבנין בית־הכנסת מגרש, שיהיה רכושו הפרטי. בשנת 1578 החל לשאודולתת בענין קנית המגרש "ככר אולסקו", שעליו עמדו רק חורבות של "טחנת הסוס" וגם את המגרש הריק שבשכנות ולשם כך היה זקוק לרשיון של מועצת־העיר, חבר־הארבעים, הכמור והמלך. ב־24 בספטמבר 1580 החליטה מועצת העיר למכור ליצחק בן נחמן את המגרש ובמשך ימים