627 חורבן יהודי לבוב 628 והאיגודים הצרכניים שיסדו הרוסים, מסרו לרשות "משרדי נאמנות" גרמניים. יהודים שהיו קודם לכן בעלי בתי־חרושת וסוחרים — מאושרים היו אם עלה בידם להשיג עבודת־פועל במוסדות אלה. גם בתי־ חומה שהוחרמו בידי הרוסים לא הוחזרו לבעליהם, ובין בעלי־הבתים לשעבר היו שהצליחו לקבל משרות של שוערים בבתיהם. רוב העובדים היהודים במוסדות גרמניים עבדו לא לשם המשכורת הזעומה, אלא כדי לקבל אישור־ עבודה, בהאמינם שהדבר יגן עליהם מפני רעות גדולות יותר, בעיקר — מפני הגיוס למחנות־העבודה. מחנות־העבודה ליהודים נקראו ע״י הגרמנים בשם־התרמית "מוסדות־חינוך". ראש הבולשת והס.ם. למחוז גליציה, הגנרל קאצמאן, נימק את הצורך במחנות אלה: "חובתנו אבו (הבולשת הגרמנית) היתה קודם להלחם באופן חיובי בפעולותיהם הנרחבות של היהודים בשוק השחור בכל מחוז גליציה, ובפרט בעצלנים, במובטלים וביושבי־הקרנות. האמצעי היעיל ביותר היה יסוד מחנות לעבודת־כפיה על־ידי ראש הבולשת 'והם. 0. ההזדמנות הטובה ביותר לכך ניתנה לנו, כשהיה צורך לתקן את הכביש ״ד״ג 4״ (4. 0.0) רב החשיבות עבור כל החזית הדרומית ושהיה במצב עלוב מאד"... "ב־15 לאוקטובר
1941 החילונוביסוד המחנות על־יד הכביש ״ד״ג4״ ולמרות המכשולים הרבים, הקימונו במשך שבועות אחדים שבעה מחנות חדשים, ויכולנו להודיע בדו״ח שלנו על קיום חמשה־עשר מחנות כאלה, אשר כ־20.000 יהודים עבדו בהם 7). מסתבר מהנאמר בדו״ח, שלא מטרות חנוכיות בלבד הניעו את הגרמנים להעביר יהודים למחנות. ולא היו אלה המחנות הראשונים שהוקמו בלבוב וסביבותיה. אחדים נוסדו עוד לפני ה־15 לאוקטובר 1941. מחנה־עבודה קטן (ל־30 עד 60 פועל) נתארגן עוד בחודש יולי 1941 ברחוב הרבורטוב. מחנה גדול ממנו היה קיים בחרה עירונית הסמוכה ללבוב, סוקולניקי. היהודים עבדו שם באדמת־ביצות ובריכות־ מים. המחנה התארגן במחצית יולי 1941 והיו בו ז) הדו״ח של קאצמאן מיום ה־30 ליוני 1943 אל ראש־הבולשת והס.ם • ב״גנרל־גוברנמיט", הגנרל קריגר.
תמיד 200 עד 400 פועלים יהודים. בראש המשטרה האוקראינית שהשגיחה על עבודתם עמדו האוקראיני צ׳ובאק וסגנו יאבורסקי. הפועלים היהודים הוכרחו לעמוד בלב הביצה כשהמים מגיעים עד ברכיהם ומעלה, לעקור את הסוף וצמחי־המים ולהעבירם למקומות יבשים. בחדשי החורף, משגברה הצינה, גרמה העבודה, שנמשכה 12 שעות ליום, מחלות קשות ותמותה גדולה. בכל חודש נפלו כ־70 — 80 אחוז מהפועלים, כתוצאה של מחלות, קור. חוסר מזון ותנאי־ שיכון בלתי־אנושיים. רבים מתו מפצעיהם ומן המכות שהכו האוקראינים את ה״מתעצלים". וחלקם נורו בידי המשגיחים. משרד־העבודה שע״י המועצה היהודית נאלץ לספק "מילואים" במקום המתים והחולים. בממוצע נשלחו בכל שבועיים 100 איש, למלא את מקום הנעדרים. שוטרי המחנה מגעו כל מגע בין האסורים למשפחותיהם וכל קשר עם הציבור היהודי. המחנה היה סגור ומסוגר, אין יוצא ואין בא, מלבד הפועלים המתווספים ׳ ו... המתים. הסודיות המוחלטת סביב מחנה סוקולניקי נשמרה כל משך קיומו. לא נודע בדיוק כמה קרבנות יהודיים בלע מחנה זה, ולא התברר מתי חוסל. יש אומרים כי המחנה חוסל בדצמבר 1941 ואחרים טוענים כי נתקיים עוד במשך שנת 1942. יהודי לבוב נשלחו גם למחנות־עבודה אחרים:
לאצקי מוראבני; הרמאנו ב — ממערב ללבוב; ויניקי — וינברג ן ואוסטרוב; מעדיקה ז אונטרברגן ז קורוביצה? קוזקי — סמוך לזלוצ׳וב? יאקטרוב — מח ה זלוצ׳וב ועוד. רוב היהודים לא יצאו חיים מן המחנות האלו, ובין החוזרים המעטים היה אח ה בעלי" המום והחולים הנחשלי ם גבוה מאד. גם בפנים־העיר יסדו הבולשת והס.ס. שני מחנות: מחנה־עבודה של הס.ס. ברחוב צ׳ורטקוב, בשכונת ה 0 .ס. (בין רחוב ליסטופאד ורחוב פוטוצקי) ומחנה רחוב יאנובסקא (על מחנה רחוב יאנובסקא ידובר עוד). המחנה ברחוב צ׳ורטקוב התפרסם בהתנהגותם הגסה של אנשי הס.ם. והתעללותם האכזרית ביהודים. המחנה חוסל באביב 1943, אחרי שרוב הפועלים היהודים שבו נרצחו בידי הס.ס. —