ז 5 תולדות יחודי לגוג 58 נגמר רכישתו ע״י יצחק בסד 1500 זהובים והוא קיבל את זכות הקנין, ב־24 במרס 1581 השיג את רשיון המלך. באותה תקופה הקימו הפטדיצים וחוגי העשירים — כגון: קאמפיאן, אברהמוביץ, משפחת בוימוב, לורנצוביץ, — בנינים מפוארים בסגנון הרנסנס שנבנו ע״י הבנאים והאדריכלים האיטלקיים פיטרו די בארבונה, פטרום איטלוס ופאילוס איטלוס. פאולוס בנה את הכנסיה הרותנית (צערקיעו וואלאסקא) ברחוב רוסקה, שהצטיינה בסגנון הרנסנס, ואותו הזמין ר׳ יצחק לבנות בית־כנסת על המגרש שעליו עמדה פעם "תחנת הסוס". פאולוס הקים את הבית בסגנון גוטי וסיים את הבנין בשנת 1582. בזמן הבנייה השתדל יצחק להשיג גם את רשיונו של הארכיהגמון סולוקובסקי, כדי למנוע סכסוך נגד החלטות הסינוד. אולם למרות כל ההשתדלות וההמלצות לא רצה הארכיהגמון לתת את הסכמתו, כדי שלא יבוא בסכסוך עם החלטות הסינוד. למרות זאת סיים יצחק את הבנין. בחזית הככר בנה בשבילו פאולוס בית־מגורים (בלכרסקה 27) והכניסה לבית־הכנסת היתה רק דרך מעבר ביתו. ד׳ יצחק הרשה, כמובן, שהמתפללים יכנסו בשעות התפילה דרך ביתו לבית־הכנסת, אך כלפי חוץ היה הבית בית־תפילה פרטי של משפחת ר׳ יצחק.
על בית־כנסת זה נתנו הישועים את דעתם בשנת 1600. מחוגי האופוזיציה העירונית נודע להם, שהעיריה מכרה ליהודים מגרשים שלא היו שייכים לה. כאן מצאו הישועים הזדמנות נוחה להתקרב למטרתם — להשיג מגרש לבנית קולגיום וכנסיה. הם התחילו לחקור על היסוד החוקי לפיו רכשו היהודים את מגרש ביודהכנסת ולפי איזה רשיון בנו אותו. הם סמכו על קשריהם בחצר־המלכות, ולמעשה הצליחו גם בעזרתו של מטיף־החצר, הכומר פיוטר סקארגא, להשפיע על המלך לשלוח לבוב ועדה, שתמציא לישועים את המגרש הדרוש להם. המלך הטיל גם על הסטרוסטה הלבובי, ירזי מגישך, לעמוד לימינם ולעזור להם בכל פעולותיהם. הישועים התלוננו לפני המלך על העיריה שמכירת המגרש היתה בלתי־חוקית ועל היהודים שקניתם והחזקתם ברכוש היא בניגוד לחוק. שני הצדדים עמדו בתוקף על דעתם, שפעלו ברוח החוק, ולכן תקפה של העיסקה שריר וקיים. כנראה, שהועדה לא הצליחה בפעולתה. אחרי שנבחר ראש מסדר (סופעריור) חדש, — אדריאן ראדזימסקי, נעשו מאמצים חדשים, שהמלך ימנה ועדה חדשה. המלך קבע בשנת 1603 ועדה חדשה לבדוק בלבוב פנים בית־הכנסת של ר׳ יצחק נחמנ׳ש את ענין המגרשים, ובמכתבו אל העיריה המליץ,
שהעירייה תמסור לישועים כל מגרש שיבחר ע״י הועדה. בבית־הכנסת היהודי הקריאו ב־24 בנובמבר 1603 את מכתב־המלך אל העירייה וראשי הקהלה הוזמנו להופיע בפני הועדה והוזהרו שלא יעיזו להפריע. היה ברור, שכונת הועדה היתה להמציא לישועים את המגרש של בית הכנסת. בינתים נפטר הפטרון של הישועים, הארכיהגמון יאן דימיטר סוליקובסקי, וכיורשו נתמנה יאן זאמויסקי, חניך האקדמיה בקרקא, שלא היה מאוהדי הישועים. ב*10 באוקטובר 1603 הגיעו לבוב שני חברי הועדה: אדם סטאדניצקי (הסטרוסטה של פשמישל), סטניסלב סטאדניצקי 1 יתר חברי ה : הידונים גוסטומסקי (הוויבוד של פוזנא), כטניסלב גארבבסקי ויאן שוינטוסלבסקי לא באו. דוקא בזמן בואם ללבוב פרצה מחלוקת במחנה העירונים: ועדת תשלומי שכר־ חיילים הכריחה את הסוחרים לשלם סכום גדול, שהרגיז מאד את הרוחות. באותו זמן התכנס בלבד ה״סיימיק" (בית־הנבחרים הגלילי) של רייסין שהיו בו הרבה מתנגדי השלטון, ששנאו את הישועים והתיחסו באיבה גם אל המלך. באותו זמן התכנס גם הועד היהודי של גליל רייסין, פודוליה, ■יוהלין ופודלסיה. הדיונים עם הועדה המלכותית נקבעו להיות במשרדי העיריה. לפני ההתחלה הלכו שלושת יועצי העיר אל כנס הסיימיק וביקשו את סטניסלב זולקיבסקי, חבר הועדה לתשלומי שכר־החיילים, שיגן על עניני העיר מפני