651 חורבן יהודי לבוב 652 פרק 11: האסון ממשמש ובא בתוך "פרוספריטי" עמלני זה, זעזעה לפתע אקציה חדשה את יהודי לבוב, שהיתה מהסוג הנקרא אצל הגרמנים בשם "פעולת־בזק". באמצע הקיץ, ביום ד׳ — כנראה, ה־24 ליוני או ה־8 ליולי 1942 — התפרצה העירה חטיבת ס.ם. המיועדת לפעולות־הר(היהודים קראו לחטיבה זו "ראל־קאמאנדא" או "פאריניכטינגם־ קאמאנדא") ופתחה באקציה פתאומית ואכזרית, שנמשכה רק שתיסיעשרה שעות, מ־2 אחה״צ עד 2 אחרי־חצות. את האקציה ניהלו שני קציני הסיס. בלבוב — אנגלם, סגנו של קאצמאן ומראשי הגיסטאפו בלבוב, וסגנו וופקא. החיילים חזרו על בתי היהודים והוציאו משם את ,.המובטלים״, ז״א — זקנים, נשים וטף. את הקרבנות (יש אומדים את מספרם ב־6000 עד 8000 נפש) הביאו למחנה־מעבר (דורכגאנגס־ לאגער, "דו־לאג") אשר ליד המחנה היאנובי, וכאן המיתי םבעינויים נוראים. השמועה אמרה, שבין שאר מיתות משונות שהיו שכיחות במעשה־הטבח האיום, השתמשו הגרמנים בכלבים מאומנים, שהתנפלו על קרבנותיהם וטרפום חיים • האקציה החדשה השאירה חותם עמוק ביהודי לבוב. במשך הקיץ היו עוד אקציות אחדות קטנות.
לילה אחד הוצאו מבתיהם לפתע כל רופאי־הבהמות (וטרינרים) היהודים, והובלו למחנה היאנובי, בו מתו כמעט כולם בזמן קצר. בפעם אחרת תפסו הגרמנים את כל היהודים שעבדו לפני המלחמה בחברות־ביטוח (סוכני האסיקורציה) והוליכום אי־שם. פעם נערך מפקד־בקורת של המשטרה היהודית, ובערך 200 — 250 שוטרים הועברו אל המחנה היאנובי לשמש בו שוטרי המחנה. סופם היה כסוף כל תושבי המחנה — להרג • בחודש יולי 1942 נדרש שוב מהיהודים תשלום־ עונש (קונטריבוציה) חדש. זה היה כבר התשלום השלישי ממין זה. עוד באביב 1942 הכריזו הגרמנים שהקונטריבוציה השניה לא עלתה יפה • גם הקונטריבו־ ציה השלישית לא הצליחה להביא להם כסף רב. אחרי שנהרגו עשרות אלפי יהודים ואחרי שנתדלדלה ונתרוששה שארית־יהשחיטה, קשה היה לסחוט את הסכום הדרוש. האופטימיסטים המעטים בין היהודים עוד האמינו שהקונטריבוציה הזאת אות לטיבה היא לשינוי־דעת אצל הגרמנים; וכי הכופר יהיה במקום דם. אך שוב טעו.
אחרי שהוחלט דבר ההשמדה השלמה, השמדת כל האוכלוסיה היהודית, בישיבת השלטונות הגרמניים המרכזיים בברלין (2 בינואר 1942) חלו שינויים יסודיים באדמיניסטרציה. קודם־לכן היו היהודים נתונים בידי שתי רשויות, ובכל ענין היו מטפלים שני מיני משרדים: מצד אחד המיבהל האזרחי (הגוברנטור, ראש־העיר וכר) והצבא; ומצד שני חסים. והגיסטאפו, שהווה חלק של הס.ס. בשלהי קיץ 1942 עבר כל ניהול עניני היהודים לידי ד,ס.ם. היה זה נצחונם של הנאצים הקנאים על החוגים הכלכליים ה״מתונים", שדרשו לדחות את ענין השמדת ׳היהודים עד תום המלחמה. התנגדות החוגים הכלכליים והצבאיים להשמדה באה לא מנימוקים הומאניטאריים אלא מנימוקים תועלתניים גרידא. אירע שפקידים גבוהים של השלטון האזרחי (למשל קובה, הגוברנטור של רוסיה־הלבנה, פרום, ה.ה • סרפים, המומחה לעניני כלכלה ואוכלוסיה בפולין ובאוקראינה) או גנרלים גרמניים שלחו מכתבי־מחאה אל השלטון המרכזי הגרמני והזהירו מפני הסכנות הכרוכות בחיסול "טרום־זמני" של היהודים. גם האדמיניסטרציה הגרמנית האזרחית בלבוב השמיעה קולה בענין זה. בדו״ח רשמי שנערך ב־29 לאוגוסט 1942 (התעודה נמצאת בארכיון של המכון המדעי היהודי "ייווא" בניו־יירק) כתב בא־כח האדמיניסטרציה הגרמנית ילבוב:
"כוחות העבודה במחוז גליציה מתוחים כעת עד לקיצוניות האחרונה. נוסף על כך באה הסרת הכוחות היהודיים משוק־העבודה, אשר נעשתה באופן רדיקלי מאד. לאדמיניסטרציה של מחוז גליציה היתה רק שנה אחת כדי להתכונן לחיסול העבודה היהודית. האוכלוסיה הארית של גליציה זריזה פחות במלאכת־היד ובתעשיה מאשר במחוזות האחרים. לפיכך יסבול כאן גם משק המלחמה הרבה יותר מאשר בחלקים האחרים של ה״גנרל גוברנמבט". "נראה, כי השאלה העקרונית בנוגע לחיסול היחידים — עדיפות הנימוקים הפוליטיים או צרכי המלחמה — נפתרה ע״י השלטון העליון לטובת המומנט הפוליטי, תוך השלמה עם העובדה, שהייצור הכלכלי ירד פלאים בשטחים אלה. ביהוד עלי להדגיש כי פעולתה של מדיניות זו תביא לידי תוצאות קשות מאד במחוז גליציה",